נראה שהלם האכזריות של מרצחי משפחת פוגל באיתמר עצר לרגע את הבלה-בלה האוטומטי. אכן, אין מילים לזוועה. אך ההסבר המלומד על כך שהמרצחים בכלל לא התכוונו לשסף משפחה יהודית על עולליה, אלא רק להרוג את "תהליך השלום" עוד ישוב. יסבירו לנו, שאם בכלל היה פיגוע, אז הוא בכלל כוון נגד הרשות ה"פלשתינית" ונגד הכוחות המתונים, ורק ביש מזל הוא שהיהודים נקלעו לתוך סכסוך משפחתי זה.
אז בטרם זה קורה, חשוב להבין שזוועת איתמר לא באה יש מאין ולא באה במקרה. היא באה על-רקע של תרבות נתונה ותהליכי עומק מתמשכים. תהליכי הסתה שבהם מיוצרות חיות אנוֹש, שכל תכלית חייהם שנאה תהומית לא-אנושית. תהליכי הסתה, שרגל אחת שלהם עומדת על מאמץ הדה-לגיטימציה של ישראל, אותו מוביל ה"סמול" הישראלי. אך השאלה שצריכה להטריד אותנו היא: האם כל היצור של מכונות שנאה אלו הוא אך מעשה ידי הטלוויזיה ה"פלשתינית", הדרשנים במסגדים ומערכת החינוך של אונר"א, או שאנו, בריצת האמוק שלנו אחרי "תהליך השלום" ובהצדקת כל היותנו בשיח ביטחוני, בונים שנאה זו במו ידינו.
ובנקודה זו, בחינת תפקיד "השיח הביטחוני" בזוועה, יש לבחון עכשיו. למה דווקא עכשיו? ובכן, בקיצור נמרץ: בגלל "נאום בר-אילן 2" המתוכנן, שעומד בסימן ה"שיח הביטחוני".
לפי כל הבלונים שמפזרים מערכות יחסי-הציבור של רוה"מ, נחשול הויתורים הבא על ארץ ישראל אמור להיות מושק בנאום "בר-אילן 2". זאת לאחר שנאום "בר-אילן 1", על הפניית הגו המחפירה שבו לדגל שבשמו נבחר רה"מ, לא ריצה את ה"פלשתינים" ולא את שאר דורשי איון ישראל. ועל-פי מה שמטופטף, את ההתקפלות בנאום בר-אילן 2 אמור רה"מ לקשט בשיח ביטחוני. את ההתקפלות, ואת העטיפה בה היא תוגש, השיק רה"מ בהפקה מתוקשרת היטב בהר הסרטבה, מזרחית לאיתמר.
שם הוא הכריז, "שצה"ל חייב להישאר לאורך הירדן בכל הסכם עתידי". לא שהסרטבה ובקעת הירדן כולה הם חלק בלתי נפרד מארץ ישראל - ארץ שניתנה לנו מוּרשה ואין אנו רשאים לפזר אותה לכל מי שחומד אותה או פורע בנו, אלא שצה"ל ישב בסרטבה ובבקעת הירדן, כמו שהיה אמור לשבת בציר 'פילדלפי'. ומיותר להזכיר את גודל האיוולת שברעיון העיוועים למסור את גוש קטיף ולגרש את תושביו, אך להשאר בנקניק פילדלפי. וסופו של רעיון עיוועים זה - ידוע.
גם רבין ניסה להגיש את רמת הגולן לאסד בעטיפה ביטחונית: "לרמת הגולן יש לגבי רק ערך ביטחוני" היו דבריו - שוב ושוב, עת ניסה לתקן את התחייבותו הידועה לפני הבחירות: "מי שיירד מרמת הגולן יפקיר יפקיר את ביטחון ישראל..". ההמשך הטבעי לגימוד רמת הגולן, ממחוז בלתי נפרד של ארץ ישראל עד לאביזר בטיחות סחיר, היה כידוע הדה-לגיטימציה להתיישבות כולה: יציאת ה"פרופלורים".
כמובן שהכרזות אלו אולי נתנו כמה חודשי שקט בחזית האמריקנית אך קיבעו בדעת הקהל העולמית את המחשבה שרמת הגולן בכלל לא שלנו, וכל התרגילים הזמניים עד למסירתה, דינם להגמר מתישהו.
"ביטחון ישראל", מובא כאן במירכאות, ולא בכדי. כי הרי לא מדובר ב"ביטחון ישראל" האמיתי והבסיסי, אלא במסלול מילוט ממסירת "שטחים" לידי האויב במסגרת "הסדרי שלום". ולמה נדרש מסלול מילוט זה? - מכיוון שבוושינגטון לא מקבלים את שיח הזכויות של ישראל, ובודאי לא את שיח החובה של ישראל.
החובה של ישראל לגאול את הארץ ולהפריחה. את זה מסבירים לנו בתקשורת השכם והערב: מסביר הרספוטין של שרון - עו"ד דובי וייסגלאס; מסביר הארגון המכונה 'דעת הקהל העולמית' (New York Times, גולדסטון, BBC, עירית לונדון ומועצת זכויות האדם של האו"ם), ומסבירים ברוני התקשורת הישראלית.
מסבירים כל כך חזק, עד שבנימין נתניהו נאנס להיכנס לקוראלס הזה של השיח הביטחוני. זאת, למרות שאין ספק בזה שהוא מכיר שהוא מבין שבכך הוא מפקיר את הצדק לידי ה"פלשתינים", ובזאת מקבע את הדה-לגיטימציה של כל ישראל בארץ ישראל, וזמן הפירעון של שטות זו בוא יבוא.
ומה הקשר לטבח באיתמר? - ובכן, ה"פלשתינים", שחיים בסדנת הסתה מתמשכת, מבינים כי כל גל של נסיגות - מה שנקרא בסגי נהור "יוזמות מדיניות", הוא כהודאה של ישראל בכך שהיא גזלה אדמה לא לה. מכאן ועד להרשאה לרצח, הדרך פתוחה. "בר-אילן 2" מבטיח להיות כזה.
כידוע הוא, שכל גל התקפלות של ישראל מחולל מרחץ דמים, או יוצר תקן חדש לשנאת ישראל. ההיפך המוחלט מהציפיה המוצהרת של חסידי ה"שטחים תמורת שלום", עם שלא בכל המקרים ברור שמחשבה תמימה עומדת מאחורי הלחץ. כי לגבי איסלמיסטים, לא רק שמתן אדמה לא משכך שנאה, אלא שהוא מוכיח את צדקתה. זה הוכח במסירת סיני למצרים. מסירה זו, שבאה לאחר אימוץ קביעת סאדאת שכל גרגיר של סיני הוא "אדמה מצרית קדושה", ומיסד את הדמוניזציה של ישראל שם.
יתרה מזאת, היא נוסדה האנטישמיות הניאו-נאצית במצרים: עם מסירת סיני נסקו "מיין קאמפף" ו"הפרוטוקולים של זקני ציון" לרשימת רבי המכר במצרים, והפכו למקור האיפיון של ישראל למשך שנים רבות. "השלום הקר" והשנוא במצרים היה ידוע לכל, אך אצלנו העדיפו לעצום עיניים.
כך, עצירת הגז המצרי ושחרור רוצחי סאדאת עכשיו, אינם הפתעה לאף אחד, אלא הם פרי הילולים הכרחי של אותה הסתה רבת שנים; הסתה שבאה עם מסירת האדמה. וסביר שזו רק ההתחלה.
הקשר הסיבתי בין נסיגות וטרור אצל ה"פלשתינים" הוא לחם חוקנו מקדמא דנא. מאז ועדות הספר הלבן הבריטיות מזמן המנדט; עוד הרבה לפני אוסלו. כמעט ואפשר לנסח משוואה: "עומק הטרור כעומק הנסיגה". אוסלו, שהביא את המחבלים מתוניס ומסר להם שלטון בארץ ישראל, הביא לעולם את נשק פיגועי ההתאבדות האיסלאמיסטיות. קמפ דיוויד 2# של ברק, על ההצעות הגאוניות שהיו בו להתקפלות כוללת מא"י ולחלוקת ריבונות ורטיקאלית בהר הבית, יצר את מה שהתקשורת קראה "האינתיפאדה השניה" - שם מכובס לנהרות רצחנות מסוג לא אנושי.
פיגועים בודדים היו תמיד התגובה ה"פלשתינית" ליוזמות שלום: כך בא טבח מרכז הרב עם ההתערטלות הכוללת של אולמרט ולבני מול אבו-מאזן ואבו-עאלא, ורצח בני הזוג איימס מבית חגי, ציין את ההקפאה. וטרי בזכרוננו, שכל ביקור של קונדוליזה או מיטצ'ל שהבטיח איזושהי "התקדמות" בתהליך המדיני (שם הקוד לנסיגות), עורר פיגוע הולם. הולם בעוצמת הציפיה ל"התקדמות".
בניתוח הסיבות, יש כאלה שיראו את האור הירוק לטבח איתמר בפשיטת הירי על חוות גלעד. ואכן, בהחלט ייתכן שהמתקפה הרעולה באישון לילה, על המסורים בחיילי צה"ל בחווה, עם רובי FN-303 ורימוני הלם-סינוור, עוררה אצל ה"פלשתינים" רושם שהריבון ביהודה ושומרון ירד מהפסים, ושל את קריאת הקרב ה"פלשתינית": 'א-דוולה מענא' (הממשלה איתנו), אך זהו פן נוסף של השיח הביטחוני המדמם: משדרים ל"פלשתינים": 'תראו, אין לחוות גלעד ערך ל"ביטחון ישראל", ולכן תראו איך אנחנו מתאמצים לנקותה מיהודים'.
ידועה ההגדרה של איינשטיין למשוגע: כל מי שחוזר על אותה פעולה שוב ושוב, באותם התנאים, ומצפה לקבל תוצאה אחרת. יוזמת הנסיגות העונתית החדשה, על השיח הביטחוני שבה ושפך הדם שהיא מביאה, היא ההמחשה הכי קולעת להגדרה זו.
