נשיא ארה"ב
ברק אובמה מצוי בשכרון כוח. הוא חיסל את בן-לאדן. אובמה בטוח שהניצחון בבחירות הבאות בידיו ושלא יזדקק לעזרה מהותית מיהודי ארה"ב, המהווים תומכים חשובים של המפלגה הדמוקרטית. כעת הוא התפנה לחבוט במי שההיסטוריה ייעדה אותו כשק החבטות הבינלאומי – הרי זה העם היהודי.
בין הגישה של אדם לאדם זאב לגישה שטבע האדם טוב מטבעו, אני חסיד (אולי טיפש) של הגישה השנייה. אני מאמין בנשיא אובמה, בכך שכוונותו טובה – להביא מזור לסכסוך ממושך בין ישראל לפלשתינים ולסיים את הסכסוך. אבל במעשיו, אובמה גרם לשלום נזק שאף נשיא אמריקני עוד לא גרם.
אובמה מבין מעט מאוד בסכסוך במזרח התיכון. יש לו דברים חשובים בהרבה לעסוק בהם - מלחמותיה של ארה"ב, המצב הכלכלי, ביטוחי הבריאות והיחסים עם רוסיה. לא ברור מי נותן לו עצות כל-כך גרועות, שהוא הרס את הסיכוי להידברות בינינו לבין שכנינו.
בלט מאוד ב
נאום שנשא כי אובמה לא מבין את מהות הסכסוך. הוא דיבר על גבולות בלבד. לא על פליטים. לא על מקומות קדושים, לא על ביטחון ולא על דברים חשובים בהרבה מאשר כמה אחוזים מהשטח.
אובמה היקר, כיצד ניתן להעביר חומה באמצע ירושלים? הכותל המערבי מצוי מחוץ לגבולות 67'. האם אתה מאמין שהיהודים יסכימו שחומה תפריד ביניהם לבין המקום הקדוש ביותר לעם היהודי במשך 3000 שנה? ועוד שמוסלמים ישלטו בו? לא יעזור כאן שום לחץ אמריקני או בינלאומי.
מצד שני, אם משאירים את הגבול פתוח, אזי כל פקיסטני, איש אל-קאעידה שמגיע למדינה הפלשתינית במטוס יכול להיכנס לישראל בהליכה ולהתפוצץ. לכן, גבולות 67' אינם ברי-ביצוע בשום אופן מבחינת הצד הישראלי. זו עובדה בשטח שאובמה אינו מבין ולא רוצה להבין.
ומה מבחינת הפלשתינים? גם כך, רבים מהמנהיגים הפלשתינים שדיברו עם ישראל נחשבים בוגדים בעיני בני עמם. לאחר נאום אובמה אף אחד מהם לא יסכים לקבל פחות מגבולות 67'. אם הוא יסכים לפחות מגבול זה, הוא יישאל מדוע הסכים לפחות ממה שאובמה נתן. מנהיג כזה לא יצליח להעביר בקרב בני עמו אף הסכם אחר וייחשב לבוגד. תוך זמן קצר, ישתלט החמאס וזה יהיה הסוף של המנהיג ושל ההסכם. לכן חזונו של אובמה לא יכול להתרחש גם מבחינה פלשתינית פנימית. כך הביא אובמה את המצב למבוי סתום, שישראלים ופלשתינים לא יסכימו לעולם.
אבו מאזן, אדם חכם ומאוזן, יודע זאת היטב. הסיכוי לשלום עם ישראל מת בשל ההתערבות הלא חכמה של האמריקנים, וזה התחיל עוד בנאום הקודם. כעת הוא מלקט את מה שנותר ואפשר להשיג. ראשית, היה חשוב לו לאחד את הפלשתינים. שלא יגידו שבתקופתו העם הפלשתיני נחלק לשניים. הוא עשה את ההסכם עם חמאס לא נגדנו אלה כדי לאחד את עמו.
דבר שני, חשוב לו לקבל מדינה. הוא יודע שיוכל להותיר חותם היסטורי ולהוציא את עמו לדרך חדשה. אובמה, שמבין כי אבו מאזן "גמר את הסוס" והבאים אחריו לא יהיו פרטנרים, מנסה בצורה לא חכמה, לתת לפלשתינים עוד, כדי שיסכימו לשבת עם ישראל. חוסר הבנה למצב שסיבך אותו עוד יותר.
אז, מה ניתן לעשות בשלב זה?
אין יותר הסכם סופי. אין הבנה בשום תחום. מה שניתן להגיע אליו זה הסכמות זמניות. אבו מאזן יקים מדינה. האו"ם יתמוך בה. על ישראל להכיר במדינה. לדאוג להעביר לה שטח נוסף, כדי לא לצאת נגד כל העולם. בהמשך יש לנו מנופי לחץ: מיסים שאנו גובים, חשמל ומים שאנו מספקים. צריך להשתמש במנופים בחוכמה כדי לדאוג שהפלשתינים לא ישברו את הכלים. לחכות. ולהתפלל. אני מציע לקוות או להתפלל (כל אחד לפי טעמו) לשני דברים:
ראשית – שאובמה לא ייבחר. אם הוא ייבחר, אחרי הבחירות הוא יהיה חופשי משיקולים של דעת-קהל ויחבוט בנו יום וליל. ואולי חשוב מזה - אובמה מדרדר את אמריקה למשבר כלכלי קשה בשל הגרעונות והחקיקה הפופוליסטית. אמריקה חלשה משמעה שאנחנו נשארים לבד מול כל הערבים. לא סימפטי.
שנית – להתפלל שחמאס יעלה. ברור שעם חמאס, מפלגה דתית ופונדמנטליסטית, לא ניתן לעשות דבר, אז לא נהיה רק אנחנו אשמים. הפלשתינים יהיו מאוחדים ולכל דבר תהיה כתובת ומחיר. אנחנו נהיה מאוחדים יותר, למרות שתמיד יהיו בינינו שמאלנים קיצוניים שירצו לדבר עם חמאס, אירן וכל אדם שרוצה לרצות אותנו.
לכל אחד יש לפעמים פנטזיה להיות מנהיג.
יצחק שמיר נשאל פעם אם קשה להיות ראש ממשלה בישראל. הוא ענה שבמקום שחמישה מיליון איש חושבים שהם יכולים להיות ראש ממשלה, זה בטח לא קל. לא בטוח כמה אנשים היו מתחלפים עם ביבי, שאני מקווה שימשיך להחזיק מעמד בענווה ובחוכמה.
