בקרוב, או אחרי שאובמה ייבחר לקדנציה נוספת, נידחק אל ההכרעות האפשריות. למען שיח מעשי צריך שהציבור שלא היה כאן בשנים המכוננות, יבין איך קהילת 50,000 הגיעה במאה שנה למדינה חזקה מכל סובבותיה. התשובה: ניצחון הראש המעשי על הראש הימני.
הציונות נולדה עם שני ראשים - הראש הימני והראש המעשי. המאבק בין השניים נמשך עד היום. לו ז'בוטינסקי ובגין, של הראש הימני, היו במקום ויצמן ובן-גוריון, של הראש המעשי, הם היו מסרבים לקבל את הצהרת בלפור: מיסטר בלפור, אם לא תכתוב "מדינה יהודית" ו"שתי גדות לירדן" - אנחנו מסרבים להצהרה... אבל, ויצמן-בן-גוריון, עם הראש המעשי, קיבלו. והראש הימני לא הרפה, ודרש מהשניים שכל העולם ידע שהכוונה היא מדינה. והראש המעשי אמר: למה להרגיז ולהזעיק התנגדות. מוטב בפחות רעש, לבנות כוח.
וכשצריך היה להציל הון יהודים מגרמניה, ארלוזורוב, מראשי הראש המעשי, נסע וארגן את הוצאת הכסף. הראש הימני זעק: בגידה. והבוגד הצליח להציל רכוש רב.
ואחר-כך בא הוויכוח על החלוקה. הראש הימני (הפעם גם "הקיבוץ המאוחד"): זו בגידה בקודשי העם. והראש המעשי בגד והסכים לחלוקה, ואיפשר את החלטת האו"ם על המדינה. ולקראת סוף מלחמת העולם השנייה, הראש הימני עסק באנגלים, והראש המעשי, בן-גוריון, התכונן למלחמה עם הערבים. ובבוא 48', 5,000 פלמ"חניקים כבשו את כל הארץ בלי 3,000 חיילי אצ"ל, שלו התכוננו לעתיד יכולנו איתם לכבוש עוד.
אחר-כך געשו השילומים מגרמניה. הראש הימני: לא נמיר כבוד לאומי בכסף. והראש המעשי: המדינה קודמת לכבוד, יהיו שילומים. בגין הבהיל את נאמניו להסתער על הכנסת, והשילומים הצילו את המדינה. באו היחסים עם גרמניה. הראש הימני: לא! והראש המעשי: האינטרסים של המדינה קודמים. מי ימנה את הסיוע האדיר שקיבלנו ומקבלים מגרמניה.
אחרי הניצחון ב"קדש", אפילו הראש המעשי בן-גוריון התלהם והכריז "מלכות ישראל השלישית". כעבור 36 שעות, כשהנשיא אייזנהאור איים שלא יגן מפני הרוסים, נתן הוראת נסיגה, לקולות הזעם של הראש הימני.
ובמלחמת ששת הימים, ההתלהבות המשיחית הותירה בממשלה ראש מעשי אחד, לוי אשכול, שחילץ מהממשלה מכתב לנשיא ג'ונסון, 19.6.67, שמוכנים להחזיר את השטחים תמורת שלום. מהר התלכדו הראשים הימניים, והמכתב התבקש בחזרה. הראשים המעשיים, המיעוט: הרווחנו הכרה בגבולות 67', נחזיר בשינויים קלים כנגד שלום (אז לחוסיין ולא לאש"פ). והראשים הימניים, הרוב: טוב שארם א-שייח' בלי שלום. ושוב הראש המעשי אמר: תהיה מלחמה מיותרת, שאחריה יבוא הסדר. והראש הימני, של גולדה, אמר לא, לרבות לסאדאת שהציע שלום ללא מלחמה. וקיבלנו את יום הכיפורים. החזרנו את סיני רק אחרי 2,700 הרוגים. והראש הימני של בגין, דיין וויצמן חתם, הוריד התנחלויות, ומהר התאושש ויצא למלחמת לבנון, ושקע בה 20 שנה. הראש המעשי, המיעוט, התריע על החמצת הסיכויים לנירמול הקיום, מטרת-העל של הציונות. והראש הימני עלה על הרכבת של גוש אמונים, בדרך לבחירה בין מדינה דו-לאומית לבין מדינת אפרטהייד. המשנה לראש הימני,
אריאל שרון, פינה את התנחלויות עזה, ולמד שהבלתי אפשרי - אפשרי.
החברה והפוליטיקה הדו-ראשית נאבקת גם היום. הראש המעשי: נסתפק בהישג האדיר מששת הימים, ההכרה בגבולות מדינת היהודים ב-67'. והראש הימני - לא! הראש המעשי: נסכים ל-67' בתיקונים קלים, ולחלוקת ירושלים, ובמשא-ומתן נתעקש על סידורי הביטחון. והראש הימני - לא! הראש המעשי: די לנו בהכרה במדינת ישראל, יהודית מרוב אזרחיה, בתמורה לוויתורם על השיבה בפועל של הפליטים. והראש הימני - לא! קודם שיכירו במדינה היהודית. הסמל קודם למהות. הראש המעשי טוען לראש הממשלה הימני: אתה זועק נגד אירן, ובה בעת מסתכסך עם היחיד שבידיו פעולה נגד אירן.
מסקנה: במאה שנה, הראש המעשי צדק לאורך כל הדרך. בשנים שהראש הימני בשלטון, באשמת מנהיגים מהמחנה המעשי שסטו מדרך האפשרי, הדברים הטובים שעשו היו בניגוד לאמונותיהם שקדמו לשלטון. וכך יהיה. אני מחכה ליום שמישהו ממחנה הראש הימני יבקש סליחה ממחנה הראש המעשי, שלפני 44 שנים הבין לאפשרי. להגיע לכך, צריך רופא לאומי, שישתיל לראש הימני - לב, ולראש המעשי - חוט שידרה.
