אין הרבה כותבים ישראלים אותם אני נוהג לקרוא. למעשה, אני יכול לספור על יד אחת את כולם. אך בתקופה האחרונה, במיוחד זו החולפת במהלך אביב העמים הערבי והמהומות הגדולות אותן הביא עימו - עקבתי אחר גישות נוספות בפובליציזם הישראלי.
אי-אפשר להתעלם כי קיים פער משמעותי בין כותבים שונים, חלקם יותר אידיאולוגים וחלקם האחר פחות. אך קבוצה נוספת של כותבים, המורכבת ממה שמכונה "השמאל הבורגני" - תמיד החליאו אותי והשתדלתי לדלג מעל קיומיהם.
לדוגמא. ההתפתחויות בזירה הסורית, יכולות להוות דוגמה קלאסית איך אזרח ישראלי יכול ליפול לתוך מלכודת הדבש אותה טמן כמובן המשטר הישראלי והתקשורת המגויסת בפרט - מבעוד מועד. מבלי להיכנס לשמות כותבים, ניכר כי מדובר בתופעות אשר מקורן במקרה הטוב בבורות. במקרה הפחות טוב, כאמור, בשמאלניות בורגנית.
ובכן, ההתפתחויות בזירה הסורית. במאמר המבריק של מייסד איגוד מזרחים נגד ישראל, ניסן ג'רבי, "כולנו אסד" - אפשר היה ללמוד שיעור בקריאת מפה פוליטית. ידידי כותב: "האמת היא תמיד דבר יחסי, ולמטבע תמיד יש שני צדדים", מכוון לניתוח המצב בסוריה הטוען כי מצד אחד קיימות גישות שונות בקונצנזוס התודעתי הישראלי, לבין זה הערבי והסורי בפרט.
אך כותבים אחרים, אינם מבדילים בכך. הרבה מהם באמת ובתמים מאמינים כי מתרחשות פרעות אימה בסוריה, מרחץ דמים חלילה, ועוד תיאורים אותם דואגים להנפיק מדי יום בתקשורת המגויסת הציונית.
וכל זאת קורה בזמן שבסוריה אומרים דברים הפוכים לחלוטין. בסוריה וכן בכלי תקשורת אחרים, נטען כי רחובות סוריה שקטים לחלוטין, פרט למספר מהומות פה ושם אשר נולדו לאחר יד מכוונת אשר מנסה להבעיר את הזירה הסורית. עוד טוענים, כי המהומות קיימות במשטר הכיבוש הישראלי - ומסקרים באדיקות אירועים אלימים רבים, אותם התקשורת המגויסת הישראלית מסתירה מהציבור.
למעשה, כבר בזמן כתיבת מאמר זה נעצר במצרים אילן גרפל. ממשלת מצרים הרשמית מצאה כי מדובר בסוכן סמוי מטעם המשטר הישראלי. הכוחות המצריים לכדו את אילן גרפל במלון יוקרה עם טלפונים סלולריים רבים, כסף מזומן רב, מחשבים ניידים, ומסמכים מסווגים ותמונות שצילם במצרים. מקור מצרי טוען כי יש קיימות הוכחות חותכות שהאיש ניסה לעקוב אחרי צינור הגז המצרי, עקב ביטול ההסכם כמובן מול ישראל. העיתון הערבי "יום אלסבעה" פרסם השבוע תמונות בהן נראה גרפל בכיכר תחריר בעיצומן של ההפגנות נגד הנשיא לשעבר, מובארק. ישראל דוחה את המידע.
אך מה תצפו מהמשטר הישראלי? האם הוא יאשר את המידע ויודה כי הפעיל סוכנים במדינה הערבית השכנה? הרי גם היום הם טוענים כי אין פצצות גרעיניות בדימונה, ומדברים על עמימות. והכל בזמן שגלאים ולוויינים בינלאומיים שונים לא רק יודעים היכן ממוקמים הפצצות הישראליות, אלא גם היכן נמצאים כל בסיסי חיל האוויר הישראלי, ועוד.
המשטר הישראלי פועל בשיטות סמויות באופן קבוע. הציבור הישראלי, לא מכיר אפילו עשירית ממעשי המוסד והמערכת הביטחונית הישראלית.
אל לכם להתבלבל, לא רק ישראל עושה זאת. גם הסורים ואחרים עושים זאת. סוריה מפעילה את חיזבאללה באופן קבוע, וייתכן שגם סוכנים רבים בתוך אזרחי ישראל. זו לא בושה, כי אם טקטיקה רבת שנים אותה מכירה ההיסטוריה היטב.
אך התמימות מצד רבים, חייבת להיפסק. אל לצפות מעיתון ציוני כמו 'ישראל היום' ומהעורך אותו -
עמוס רגב לספק מידע אותנטי. אל לצפות מחבר הממשלה הישראלי,
גדעון סער, לחשוף את כוונות ישראל. אל לצפות מהזויים כמו בן דרור ימיני ואלוף בן לבצע סיקור אמיתי במתרחש באזורנו. אלו ואלו הינם חלק מאותה אג'נדה ציונית. הם המשסים את הציבור הישראלי לעבר הוויה מנותקת מהמציאות, יצירת בועה שקרית.
כן, המצב בסוריה הרבה יותר שקט מהתואר "מרחץ דמים". כן, רוב האזרחים הסורים תומכים במשטר אסד. המיעוט המתנגד לו - מתנגד גם לכיבוש ברמת הגולן וביש"ע. אך מעל כל זאת תמיד נזכור: מרחץ הדמים, משטר האימה והחיסולים, מדיניות האפרטהייד היום-יומית, הפעלת המצור מעל וסביב רצועת עזה, גיחות מטוסי קרב בדרום לבנון ונחיתות לאומית - את כל אלו מבצעים אנשי המשטר הישראלי.
לא נותר אלא לחתום מאמר זה בציפייה לניפוץ בלון האשליה הציוני בחודש ספטמבר הקרוב, בו תוכרז הקמת המדינה הפלשתינית באופן חד-צדדי, כשאומות העולם מברכים על המהלך ומביאים עימם את גדיעת עקירת וקריסת הכיבוש הישראלי.
