אולי, ורק לשם התרגיל האינטלקטואלי, ננסה ללכת עם הזרם המתלהב - לא לא כתבתי מתלהם, אלא מתלהב - ונבדוק מה יקרה אם יביאו חלב מרומניה. ראשית, כמעט באופן מיידי עם ירידת מחיר החלב, ייסגרו שליש מהרפתות, דבר שלכשעצמו אולי לא כל-כך נורא (מה יש, רק לעירוניים מותר להיות מובטלים?).
את החלב צריך כמובן לייבא בתנאי אכסון מתאימים, כלומר - קירור. טוב, אז למובילים הימיים תהיה פרנסה. צריך כמובן לשנע את החלב בארץ ולטפל בו, אז למובילים ולמחלבות תהיה פרנסה. חשוב ביותר.
עכשיו, בשביל התסריט, צריך לחשוב מהיכן מביאים את החלב ומה רמת הייצור והפיקוח, וברומניה, איך נאמר, לא מי יודע מה מקפידים על כל תו ותג, אנטיביוטיקה - יכול להיות שתהיה קצת בחלב, לא נורא, זה יהיה חלב רפואי, ספירת חיידקים קצת גבוהה, נקרר אותם טוב, שכן בהרבה רפתות אין ציוד תקני לקירור והחלב מרובה החיידקים יגיע עד למחלבות, נניח. צריך כמובן לפרוש מערך כשרות בכל הרפתות הרלוונטיות, אבל היי, על חשבון הברון. ועוד כהנה וכהנה.
ובארץ? כל אותם מקומות שהייתה בהם רפת, ייוותרו עם מתקנים ששוויים רק כערך גרט, אין מה לעשות עם כל הברזלים המחלידים הללו, לפחות לסוחרי הברזל תהיה פרנסה לזמן מה. והרפתנים לשעבר? יהפכו למובטלים ויידחקו לשולי החברה, אבל מה לא עושים למען כלכלה נאורה?
והנה, כעבור מספר שנים, עקב התייקרות המזונות בעולם, שינויים ביחסים הבילטרליים או סתם מחסור מקומי, מעלים היצרנים הרומנים (אגב אלה יכולים להיות צרפתים, יוונים או כל שם אחר) את מחיר החלב. מה נעשה? נפתח מחדש את הברז? נחזיר לחיים משקים שנסגרו? לא, זה לא עובד כך, לא בישראל ולא באף מדינה אחרת בעולם. את המזון, ואת צרכי השוק המקומי מייצרים החקלאים המקומיים. לא לשווא נלחמים החקלאים הצרפתיים על השוק שלהם, לא לשווא ישנם מכסי מגן כה גבוהים ליצואנים המנסים לייצא לגוש האירו או לשוק האמריקני.
כל גוף הידע האדיר הזה שנצבר במשך שנים, שעודד את תעשיית ההייטק הקשורה לענף (70% מההייטק של ענף הבקר בעולם מקורו בישראל), כל זה ידעך. ברור לי שיש החושבים אחרת ואף משיאים עצות כיצד יש לנהוג, אבל בטרם, כדאי לחשוב על כל רוחב היריעה ומה המשמעויות העמוקות של העברת השליטה על שרשרת המזון הבסיסי הלאומי לחו"ל.
