דרך פעולה רווחת בקרב הציבור הדתי- לאומי היא הוקעת מעשים ודוברים של הצד שכנגד. חדשות לבקרים צצות יוזמות שנועדו לתת תשובה ניצחת לפעילותו של השמאל ושליטתו בצמתי השפעה במרחב הישראלי. רובן של היוזמות קורסות במהירות ומיעוטן מצליחות להתקיים ולהתפתח כגון "לאטמה" ותנועת "ישראל שלי". כמו-כן ניתן למצוא באתרי האקטואליה שלנו בכל זמן נתון תיעוד או תלונה כנגד התבטאות כזו או אחרת שאינה לרוחנו. לעיתים קרובות מדי הדברים נושאים אופי נעלב או מצטדק. דוגמה טרייה לכך הייתה פרשת דבריו של אל"מ אהרון חליווה כנגד מסלול ההסדר. הגרונות ניחרו בזעקות חמס, טובי הכותבים מיהרו להציג באותות ומופתים את יתרונו וחשיבותו של מסלול ההסדר.
דרך התנהגות זו משדרת הססנות שאין לה מקום. אדם או קבוצת אנשים שיודעים מהי דרכם ויש להם ביטחון מלא בדרך בה הם פוסעים לא יבזבזו את זמנם בהסברים מלומדים על טעותו של האחר. אם האחר אכן טועה אין טעם לעסוק במעשיו אלא יש לעשות ולפעול על-פי דרכנו. לציבור הדתי- לאומי יש דרך ברורה. אנחנו מאמינים בקב"ה ובתורתו ומקיימים את מצוותיו כמיטב יכולתנו. בנוסף אנחנו מכירים בכך שהגלות הסתיימה, עידן חדש החל בתולדות עמנו ויש לכך השלכות מעשיות- עולם המעשה זקוק לאנשי התורה שיפעלו בו בהתאם לדרך התורה. כל אישה ואיש המקבלים את שתי האמיתות הללו מהווים חלק מהציבור הדתי- לאומי.
אנחנו פועלים להגשמת הדרך התורנית לאורה גדלנו וחונכנו הלכה למעשה, תורה עם דרך ארץ במובן הפשוט ביותר של הביטוי, דרכי פיתוחה של הארץ. בכדי לקדם את הדרך הזו, הצטרפתי לתנועת "רעננים צעירי הציונות הדתית".
ישנן דרכים רבות להגשמת המטרה ברת ההשגה בזו. ניתן להקים גופים תקשורתיים שיתחרו באלו הקיימים, ליצור תנועות שיפיצו את לימוד התורה בעם ועוד כהנה וכהנה. אולם הדרך הראשית שמהווה תנאי הכרחי לקיומם של כל אלו היא הדרך הפוליטית. ללא גיבוי פוליטי, ללא ייצוג הולם במסדרונות השלטון של מדינת ישראל כל מאמצינו יהיו לריק. אין צורך לחפש דוגמאות לחשיבותה של עוצמה פוליטית, המגזרים הקיבוצי והחרדי מהווים דוגמה מצוינת.
בהתאם למסקנה זו המטרה המיידית של כל אחד ואחת היא יצירת ייצוג פוליטי - קרי מפלגה שתייצג את הציבור הדתי-לאומי. אמת, ישנם הבדלים בין דויד מאיתמר ובין יוסי מגבעת- שמואל. אולם מבט מפוכח יגלה ששניהם עונים על הקריטריונים הבסיסיים שהצבנו לעיל, לשניהם יש מטרות- על משותפות ולשניהם מגיע ייצוג בכנסת ישראל! זו אחת המטרות של תנועת רעננים. המטרה השנייה מוכוונת לתחום הציבורי, לקיחת יוזמה על-ידי צעירי הציונות הדתית בסוגיות לאומיות וחברתיות.
כעת ישאל הקורא הערני מה החידוש בדבר? הרי שבענו יוזמות ומרורים שניסו ליצור את האיחוד המיוחל? החידוש הוא שכעת הפנייה איננה לחברי הכנסת ולחברי הוועדה המסדרת של המפלגות שיואילו בטובם להתחשב בציבור הבוחרים שלהם. כפי שראינו בימים האחרונים, "נבחרינו" המצוינים לא יוותרו על מעמדם מרצונם הטוב ואפילו יקימו את המתים לתחייה בכדי לדחות את רוע גזרת הרענון. הדרך לאיחוד היא המשך הקו שהצגנו לפני כמה חודשים בכינוס שקיימנו בלוד אליו הוזמנו חברי הכנסת להקשיב לציבור- והם אכן הגיעו ללא יוצא מן הכלל.
כל מי שהציבור הדתי-לאומי חשוב לו חייב לקרוא בקול גדול שיישמע עד מסדרונות הכנסת: די לפירוד! אנחנו בוחרים במנהיגים שיהיו נבחרי הציבור! יחד - כי רב המשותף על המפריד!.
