התור בלשכת התעסוקה מעולם לא היה ארוך יותר. התלונות במשרדיו התעסוקתיים השונים אותם יצר המשטר הישראלי, מעולם לא היו כה רבות. ג', שם בדוי, מספר כי מאז עליית ממשלת נתניהו, המצור על עזה ופרשת משט המרמרה – סחר הייצוא שהוא קיים באדיקות, מסתכם באפס.
ג' מספר כי כל ספקיות המזון המערב-אירופיות מטילות חרם על המזון אותו הוא מבקש לייצא מחוץ לגבולות ישראל. הן טוענות כי המזון המגוון, המשקאות התוססים, גדלים ומתפתחים באזור בלתי חוקי: אדמת פלשתין הכבושה.
ג', אדם בעל משפחה מרובת-ילדים, מפעיל במקביל לעיסוקיו כיצרן ויצואן מזון וכאב משפחה, גם מאחז בלתי חוקי באחת ההתנחלויות המוכרות בישראל. זאת אומרת, בלתי חוקי במישור הבינלאומי. זה שכל אומות העולם כפופות לו ולחוקיו.
ולפרשת חוק החרם, שהוגש על-ידי ח"כ
זאב אלקין. כשאני רואה ושומע את טענות השמאל הבורגני סביב "חוק החרם", והחוסר באינטליגנציה אותו מפגינים אנשים אלו, הן במתן תשובות לעצם קיומו של חוק זה אשר מוגש בחסות ממשלת ישראל ונתניהו עצמו, והן ביצירת תשובה אמיתית למצב העגום – לא נותר אלא להסכים על מה שכבר הוסכם בעבר:
השמאל הבורגני הוא הבעיה האמיתית של השמאל הישראלי.
וזו אותה התנהלות המאפיינת את השמאל הבורגני, בכל הרבדים הפוליטיים שרק קיימים. אם זה במישור מדיני, מישור חברתי, ואפילו כלכלי – מה שהיה אמור להיות זירת הבית של השמאל הישראלי. אך היכן שהבורות נמצאת – גם הבורגנות שם, בעיקר כשאתה "שמאלני" כמובן.
מדינת ישראל במשבר. הרצון לקיום חוק אשר יאסור קריאות חרם על מדינת ישראל אינו בא בכדי. קיימת מאחוריו בעיה אמיתית ממנה סובלים היצואנים הישראלים, המוחרמים בכל רחבי תבל, בדיוק בגלל קריאות החרם המושמעות על-ידי גורמים רבים, בתוכם גם על-ידי יהודים.
החרם על מדינת ישראל כה גדול ומשמעותי, עד כדי כך שלמעלה משלושים אחוז מיצואני המזון פשטו רגל והפכו להיות סוג של עלוקות על מוסדות הביטוח הלאומי, לשכת התעסוקה ומשרדים נוספים אשר נאלצו להחל בפעילות מיידית בעקבות בידודה של מדינת ישראל וכליאת אזרחיה בנושא הייצוא.
אז הם רוצים לחוקק חוק. ומה אז, החרם ייפסק או יתעצם? הספקיות הבינלאומיות יגידו עכשיו "הבה נבטל החרם, כי עכשיו ישראל אמרה שאסור להחרים"? כמה מזל שהחוק הישראלי לא קביל בעולם כולו. כמה מזל שהחרם לא רק שיימשך, אלא יתעצם עוד יותר בגין התנהלותה הפשיסטית של מדינת ישראל החוזרת על אותה טעות שבגינה החרם נולד מלכתחילה.
כבר עכשיו אפשר לראות באתרי החדשות הבינלאומיים, להבדיל מהתקשורת המגויסת הישראלית, קריאות מחודשות הזוכות לפתוח את כל שערי העיתונים החשובים תחת הקריאה: להחרים יצואנים מישראל.
אבל כאן יש טיפשים משני צדי המתרס: הימין הדתי הנבער, והשמאל הציוני. אלו ואלו הנלחמים בינם לבין עצמם בתחרות מי יותר טיפש, מי יותר הזוי. בעוד המחנה השלישי, אשר רובו נמצא בעיקר באקדמיות ובאוניברסיטות, ממשיך להוביל קו מחשבה אחר, המשתווה עם דעת הקהל הבינלאומית ואף חושף את פשעי הציונות הפנים-ישראלית.
אבל מי יודע, אולי יחוקקו חוק, בתמיכת ראש הממשלה כמובן, הטוען שאסור להציג עובדות ונתונים בינלאומיים, וחובה להציג אך ורק נתונים סטטיסטיים כחול-לבן. בטענה שיש להיות מדינת מבודדת ואומללה עוד יותר. הלאה מדינת הזאב אלקינים!
