האטרף נגד האליטות בפרסומנו הקודם עמדנו על נקודות השקה אפשריות בין מבנה הכלכלה האמריקני לזה הקיים בארץ, אלא שהבחנו בעיקר בהבדלים המהותיים שביניהם, הרבים מספור. בינתיים רצה הגורל והנושא הטעון התפרץ מעל דפי החדשות הראשיים - בחסות כותרות ענק - בארץ ובעולם. מחאת האוהלים בישראל מול הריכוזיות במשק - עלתה על גדותיה בהפגנת המונים; כל זאת בה בשעה שארצות-הברית מאיימת, בכלכלתה הנופלת, על משקי עולם ומלואו. בשעות אלו אנו מתבשרים, כי גם אנגליה, המעצמה האירופית, מאבדת מחוסנה החברתי ואפילו הקיומי, נוכח רגשות קיפוח גואים בקרב אוכלוסיותיה המגוונות, לאו-דווקא העניות-מוּעדות. בספר מחקר, היסטורי-כלכלי, בעריכתם של דני פילק ואורי רם, נסקרים שינויים, שהתחוללו במבנה הכלכלי של ישראל. נמצא על ידם, כי קיים אצלנו מעבר הדרגתי ממהלך אוניברסלי-למחצה של מודרניזציה למהלך אליטיסטי של גלובליזציה; כמו גם המרת מדינת רווחה אוניברסאלית במדינת סעד סלקטיבית. הפגיעה הזוחלת הזאת יכולה לבוא ואולי כבר קיימת בתחומים מגוונים. לפי המחקר של מרכז המידע של הכנסת, כמו גם על-פי דיווחי בנק ישראל - קיימים סיכונים מערכתיים של קריסת קבוצות עסקים. נמצא, כי לקבוצות העסקים זיקה רבה למערכת הבנקאית - דבר המגדיל את סיכון האשראי, כדלהלן:

• שקיפות מידע - קבוצות העסקים קשורות זו בזו; דבר שעלול לפגוע בטיב המידע הזורם למשקיעים ובשקיפותו.

• אלמנט המשפחתיות - בנוסף לריכוזיות הגבוהה, הרי שבבעלות על הפירמידה קיימת שליטה משפחתית - דבר שיכול להשפיע על יציבות המערכת הפיננסית במשק, בגין טיב היחסים בין המשפחות, כמו-גם מאופן ניהול (כושל) של בודדים, במיוחד בדור הממשיכים.

נמצא במחקר, כי גם רמת התחרות במשק נפגעת מהריכוזיות:

• השתתפות האליטות לא משקפת את חלקם במשק - הגם כי 99.3% מהעסקים בישראל הם קטנים ובינוניים, הרי שרק כמחצית מהתוצר העסקי נובעת מהם. הריכוזיות מביאה אפוא גם לאי מיצוי הפוטנציאל הכלכלי של מגזר העסקים הקטנים והבינוניים.

• אחיזת עיניים של תחרותיות דמה - קבוצות העסקים יוצרות לעצמן שווקים פנים קבוצתיים, כדי "לבלבל את השטן" וליצור מראית עין של שוק חופשי ופתוח.

• תופעת "הסוכן" - בחסות מבנה הפירמידה משפחות יכולות לשלוט (ועושות כן) בחברות רבות.

• כוחנות - ניצול אפשרי של מיעוט משקיעים על-ידי בעלי שליטה.

• אפקט ה"התבצרות" - אפשרות ליצירת שדולות ומיעוט סיכונים, שעלולים, בהשגתם המניפולטיבית, להוביל להאטת המשק.

• בלעדיות - תחת כוחם העודף והמכריע, אין תמריץ לפעולה עבור כלל המשקיעים, אלא אך-ורק לכוחות הריכוזיים.

• רפיון בפיקוח - המיסוי, הפיקוח והרגולציה הממשלתיים, הינם ריקים מתוכן, שכן הנורמות נועדו לשוק העצמאי ולא למשק ריכוזי.

מי שחשב כי חוסננו ולכידותנו יפים בעת צרה וכך כל חישובי הספסרות נדחקים הצדה בהתאם - אז הנה עדות סותרת, לא מרנינה במיוחד. על תפקודו של אולמרט בתקופת מלחמת לבנון השנייה כתב מרגלית: "לשכת אולמרט בירושלים התנהלה כאילו אין מלחמה.... בחדר ההמתנה ישב איל ההון, אליעזר פישמן, ואכל כריך. תהיתי מה עשה שם בעיצומה של המלחמה..." ('התפכחות'). על מינויו של עמיר פרץ לשמש שר הביטחון - תפקיד שכלל לא חפץ (בעודו מבקש להיות שר האוצר) - מרגלית אומר, שזו הייתה בעצם הצעתו של ... עו"ד רן כספי (!). כך, לפחות, לפי גרסת אולמרט: "אנשי ההון, בעלי השפעה בשלטון לא רצו במשרד האוצר את מי שהיה יושב-ראש ההסתדרות. הם תפרו לו את תיק הביטחון. כשל מוסרי וציבורי מובהק .... אולמרט, שממילא רצה להיענות ללחצם של אנשי ההון, הפך גם לבעל עניין" ('התפכחות'). שמא תוצאות מלחמת לבנון יכולות היו להיות משופרות, אלמלא מונה שר ביטחון משיקולים זרים ואלמלא ראש הממשלה היו קשור בטבורו לבעלי הון וטרוד בעניינים לא לו??? האמת-ניתנת-להיאמר: הדמוקרטיה לא רק עלולה להיפגע - הרי שהיא כבר נפגעה!!! אולמרט נחלץ מתיקים פלילים רבים ותלונות רבות לא הסתיימו בהגשת כתב אישום. לדעת מרגלית, אלו שניסו לחשוף את שחיתותו של אולמרט (לינדנשטראוס, בורובסקי, זילכה ושרגא) הוצגו כאויבי העם בעזרת "מנגנונו שבתשלום ובהתנדבות", זאת לאחר ש"בתקשורת התגייסו לצד הממסד והעומד בראשו". האין הליכי התערבות אלו מהווים פגיעה חמורה בדמוקרטיה? כיצד אפוא נחלצים מההשפעות ההדדיות של בעלי המאה ובעלי הדעה, שלעתים אין להבחין ביניהם? על כך בפרסומנו הבא.