לאחרונה נחשף שתוכנות ריגול מסוג Spy Phone מיובאות לארץ מהמזרח הרחוק מזה כשנתיים, נמכרות לכל דורש, ומאפשרות לחטטנים למיניהם לצותת לטלפונים הניידים שלנו. המשטרה אמרה שרוב הלקוחות הרוכשים את תוכנות הריגול הללו הם מעסיקים המבקשים לעקוב אחר עובדיהם ובני זוג החושדים שנשותיהם או בעליהן אינם נאמנים.
היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) הפתיעה כמה חוקרים פרטיים וטכנאים שעסקו בהתקנת התוכנות, ועצרה אותם לחקירה. החשודים אמרו שאמנם מכרו, אבל אין בזה פסול: מה שאסור זה להשתמש במוצרים שהם מוכרים. כפי שנאֱמר במקורותינו - חוכמולוגים.
לפי הפרסומים, תוכנות הריגול מיועדות לטלפונים החכמים (הסמארטפונים), אבל נא לא להירגע: מזה שנים ידוע שאפשר להאזין לכל שיחה המתבצעת בחדר שבו יש טלפון נייד, אם רק מחוברת אליו סוללה. אלא שאם עד כה האזנה מרחוק הייתה נחלת כוחות הביטחון בלבד, התוכנות החדשות מספקות שירותי בילוש לכל הרקול פוארו לעת מצוא.
התקנת תוכנות הריגול פשוטה: החטטן שולח מסרון, למשל כזה המכיל מסר פרסומי. אם ההודעה נפתחת, התוכנה מותקנת. שיטה אחרת היא לבקש מהקורבן לבצע שיחה אחת דחופה לסבתא-רבתא מהנייד שלו - במקום לחייג לסבתא, התוכנה מותקנת. התוצאות: הקלטת שיחות הטלפון, העתקי המסרונים, מעקב אחר השימוש ב-GPS.
כמו 'ויקיליקס', גם הסוסים הטרויאניים בטלפון הסלולרי מציעים מידע בלתי כשר בעליל. המידע הזה מושג באמצעות חדירה לפרטיות הזולת ורמיסת נחלתו האישית. זו שתלטנות, ושתלטנות היא ענף של אלימות.
הבה לא נשכח שאנחנו חיים בעידן של חשיפת-יתר: כל זב חוטם נענה לפיתויי הפייסבוק ומציג את תצלומיו הפרטיים לעיני האומה המשתאה, כל משועמם מצייץ בטוויטר שעכשיו הוא קופץ לבריכה משל היה מצביא דגול המדווח מזירת הקרבות און-ליין ש"הר הבית בידינו!", ושאיפת-העל של הרבה מזאטוטי העם אינה "להיות רופא", "להיות בספארי" או סתם "להיות שמח", אלא דווקא "להיות מפורסם". אבל כל אלה אינם מצדיקים את עבירות ההטרדה, המציצנות והחטטנות, בדיוק כמו שאם מישהי לובשת בגדים קצרים מדי שחושפים הרבה מדי זה אומנם מעיד על טעם רע או על חוסר טאקט, אבל לא מתיר לאף פסיכופת להטריד אותה.
