במידה ואירן תשיג יכולת גרעינית היא לא באמת תאיים על שלום העולם. המשטר האירני בוודאי דמוקרטי ויציב יותר מזה של צפון קוריאה וייתכן שגם יותר מזה של פקיסטן, זאת מכיוון שבמידה ושלטון האייטולות באירן יפול אלה שיחליפו אותו יהיו מהאליטה החילונית באירן, בעוד שפקיסטן עלולה ליפול לידי שלטון קיצוני.
אולם אירן גרעינית מסמלת, בצדק או שלא בצדק, את חציית קו פרשת המים בין עולם המתנהל, פחות או יותר, ביציבות לעולם שבו כבר לא ניתן יהיה למנוע ממדינה כלשהיא להחזיק בנשק גרעיני. הסיכון במקרה זה לשימוש בנשק גרעיני יהיה בלתי נסבל – מצד מנהיגי מדינות לא אחראיים או עקב זליגת נשק גרעיני מחוץ להשגחתן.
העוצמה של ארה"ב ובריטניה צפויה לקטון
על כן, המשמעות של חציית קו פרשת המים, לכל היותר בטווח זמן של עשרות שנים, תהיה שהאנושות לא תוכל להרשות למדינות להחזיק בנשק גרעיני בכמויות בלתי מבוקרות וללא פיקוח בינלאומי. אף מדינה לא תוכל להיות יוצאת דופן בעניין זה. בתרחיש כזה, עוצמתן הפוליטית והכלכלית של ארה"ב, בריטניה, צרפת וגם ישראל, ביחס לשאר העולם, צפויה לקטון ולכן הן עלולות לכאורה להפסיד מכך.
מכאן, גם אפשר להבין את האדישות של רוסיה וסין בנוגע לאירן גרעינית. למרות שרוסיה וסין הנן מעצמות גרעין, בעלות משאבי קרקע משמעותיים – בעיקר במקרה של רוסיה, או גודל אוכלוסיה משמעותי - בעיקר במקרה של סין, עוצמתן הכלכלית והפוליטית קטנה יחסית למעצמות המערב.
לכן האובססיה של נתניהו בנוגע לגרעין האירני נובעת לא רק מהאיום האירני על ישראל (שהוא בודאי פחות משמעותי מכפי שנתניהו וברק מנסים לצייר אותו) ומשיקולים פוליטיים פנימיים. במובן מסוים, נתניהו משחק את תפקיד השוטר הרע מטעם ארה"ב, בריטניה וצרפת.
חשש ממלחמה אזורית
רבים מסכימים שהאיום על אופיה של ישראל תלוי פחות באפשרות שאירן תהפוך למעצמה גרעינית ויותר בכך שהסכסוך הישראלי פלשתיני, במידה ולא יוקדמו צעדים נכונים לפתרונו, עלול להדרדר למלחמה איזורית – גם ללא אירן גרעינית ובודאי במידה וישראל תתקוף את אירן.
נראה שההשלכה העיקרית של מלחמה כזו על העורף הישראלי תהיה שחלק לא מבוטל מאלה שיוכלו לעזוב את הארץ – עשירים מאוד, בעלי מקצועות מבוקשים וצעירים, אכן יעזבו אותה. פגיעה כזו איננה מצריכה אלפי אזרחים הרוגים אלא הפחדה והתשה של האוכלוסיה בערים הגדולות. סקר שפורסם בהארץ מחזק מסקנה זו.
בזירה הבינלאומית – מניעת יכולתן של מדינות השואפות להגיע ליכולת גרעינית לא תמיד תצלח ולכן היציבות הבינלאומית תתערער בהכרח. אם מקבלי ההחלטות בארה"ב, בריטניה, צרפת וישראל – נבחרי ציבור ואזרחים פעילים ישכילו להבין זאת מספיק מוקדם, יתכן שהאנושות תוכל לצעוד בבטחה יחסית לשלב הבא של הגלובליזציה, בה לקהילה הבינלאומית תהיה סמכות רבה יותר מזו של כל מדינה בודדת.
משום כך, על ישראל דוקא לקרוא למדיניות אחראית של התפרקות העולם כולו מנשק גרעיני או לפחות לפיקוח בינלאומי על נשק גרעיני המצוי ברשותן של כל המדינות.
