על-פי סקר מקיף שנערך על-ידי משרד המשפטים האמריקני ב-1998, אחת מכל שש נשים חווה אונס או ניסיון אונס, אחד או יותר, במהלך חייה. על-פי תוצאות הסקר, יותר מ-80% מניסיונות האונס מצליחים. כמחצית מהנאנסות חוות אונס ראשון לפני גיל 18. רק שישית מהן חווה אונס ראשון לאחר גיל 25 ורק 15% מהאנסים התוקפים נשים בוגרות אינם מוכרים להן.
ההשלכות החברתיות והכלכליות של מקרי אונס רבים כל-כך הן משמעותיות – החל בהוצאות רפואיות כבדות לטיפול בנאנסות וכלה בפגיעה לטווח ארוך בחלק מהנאנסות. חברה המאפשרת למצב כזה להתקיים, לא יכולה לקרוא לעצמה חברה מתוקנת.
יכולתן של ספורטאיות מקצועיות איננו נופל משמעותית מאלו של גברים במגוון רחב של מקצועות – שחייה, אתלטיקה קלה ואפילו במקצועות אתלטיקה כבדה כמו הטלת כידון, כדור דיסקוס וכדור ברזל. אולם בממוצע, על-פי תוצאות מחקרים רבים, נערות ונשים צעירות עוסקות בספורט פחות מגברים וגם אלו שעוסקות בפעילות גופנית מקדישות לכך פחות זמן מגברים. חברות מתקדמות אינן מעודדות נערות כמו נערים לעסוק בפעילות גופנית. חברות שמרניות בדרך-כלל מגבילות מאוד את אפשרותן של נערות ונשים לעסוק בפעילות גופנית.
לו לנאנסת א' היו הכלים...
בהנחה שלמגן יש את הכלים והידע להגן על עצמו, מניעה או מזעור פגיעה מצד המגן דרך נטרול, זמני או קבוע, של התוקף, אפשריים גם אם המתקיף חזק משמעותית מהמגן. הכנסת שיעורי חובה בקרב מגע הגנתי החל משלב חטיבת הביניים - גם לנערים, ויידוע נערות ונשים בנוגע לזהות התוקפים הפוטנציאליים על-פי המידע הסטטיסטי הקיים, יפחיתו במידה משמעותית את מקרי וניסיונות האונס במידה לא מבוטלת.
צפוי גם שאחוז הניסיונות הלא מוצלחים מסך התקיפות יעלה. הסיבה לכך כפולה – ראשית, נערות ונשים צעירות יבינו שחובתן להגן על עצמן (כן, גם בריחה זו הגנה) מפני אנסים כל עוד הן לא מסתכנות בפציעה משמעותית או חלילה גרוע מכך. שנית, יהיו להן הכלים הנדרשים להגן על עצמן. ברור גם, שככל שנשים יהיו חזקות יותר, כך מספר ניסיונות האונס יפחת.
בנוגע לפרשת קצב – סביר להניח שהנאנסת – בחורה צעירה, הייתה יכולה להגן על עצמה בקלות רבה מול גבר בן חמישים ושלוש (האונס התרחש ב-98') אם היו לה הכלים והלגיטימציה החברתית המלאה לעשות זאת. נראה גם שהיא לא הייתה נשארת בחדר המלון של גבר שלא לבש את מכנסיו, במיוחד לאחר שהנ"ל כבר אנס אותה חודשיים לפני כן.
