קצבאות הביטוח הלאומי: מצפים מהנכים לרעוב

השבוע התבשרנו על-ידי ד"ר דניאל גוטליב, סמנכ"ל מחקר ותכנון במוסד לביטוח לאומי, כי קצבאות הקיום (נכות כללית) לנכים הלוקים בנכות בשיעור של 100% מתעדכנות בעידכון השנתי ב-61 שקלים (2.6%), ובסוף החודש כשישולמו הן יגיעו ל-2527 שקלים. על-פי הנתונים הרשמיים של המוסד לביטוח לאומי יש במדינת ישראל, נכון לדצמבר 2011, 214,052 נכים המקבלים קצבאות נכות כללית, מתוכם 172,649 (80.66%) נכים בנכות חמורה (100%) בשל נכות פיזית, עיוורון, מגבלה שכלית, אוטיזם או נכות נפשית. על-פי מבחני ADL כ-48,972 (28%) נכים מוגדרים כמצויים במצב סיעודי חמור, ו-22,222 (13%) נכים הם במצב סיעודי קשה. רובם המוחלט של הנכים בעלי המוגבלות הסיעודית החמורה אינם מסוגלים להשתלב בשוק העבודה ברמה שתאפשר להם לספק לעצמם צורכי קיום בסיסיים, והם נאלצים להתקיים מכספי הקצבאות ומהם בלבד. עוד מלמדים הנתונים כי מכלל הנכים, 65.40% חיים בגפם ואין להם ילדים, ובהתאם לכך הם אינם מקבלים כל סכום מעבר לקצבאות הקיום (2527 שקלים) שהם מקבלים בשל נכותם. בשל המציאות הנוכחית שבה בכל שנה נולדים בארץ אלפי ילדים נכים, ובכל שנה מתווספים למעגל הנכות נכים כתוצאה ממחלה או טראומה, נמצא במשפחות רבות אב, אם או ילד נכה. לעתים קרובות נכים מפוטרים ממקום עבודתם ונאלצים להתקיים מקצבת נכות. אחרים לא מסוגלים להגיע למצב שבו הם משיגים לעצמם תעסוקה, בשל מדיניות העסקת הנכים במדינה, המביאה לכך שרק 31% מהנכים מצליחים להשתלב בעבודה. רבים מאלו שמצליחים להשתלב עובדים במשרה חלקית, ונאלצים לעשות זאת לרוב בשכר מגוחך הנע סביב "מינימום מתואם" ("המצאה" לנכים בלבד) שערכה הממוצע עומד על 5.6 שקלים לשעה.

ערכי הקצבה ומשמעותה

כדי לעמוד על מימדי הקיפוח ומשמעותו נשווה בין קצבת הנכות המשולמת כיום לערכים מקובלים אחרים המשולמים לאזרחים שאינם נכים. גובה השכר הממוצע: על-פי מכון המחקר של המל"ל השכר החודשי הממוצע בישראל עומד על 8,619 שקלים, תוצאה של הצמיחה הכלכלית של העשורים האחרונים. קצבת הנכות עומדת על 29% בלבד מהשכר הממוצע, והיא שוות ערך לשכר הממוצע שהתקיים במדינה בשנת 1990(נתוני הלמ"ס). בזמן שאזרחי המדינה קוטפים את פירות הצמיחה הכלכלית, המדינה משאירה את רמת החיים של הנכים הכי קשים שלה בקיפאון של שני עשורים מאחור. שכר המינימום שנקבע כגבול התחתון לקיום בכבוד עומד כיום על 4100 שקלים, אך כשמדובר בנכים, הגבול התחתון לקיום נמתח עוד יותר למטה ועומד על 61% משכר המינימום. מסתבר שסף הקיום בכבוד של נכים שונה מזה של אזרחים שאינם נכים. מנתוני הלמ"ס לשנת 2010, אנשים שהכנסתם מגיעה עד 3,087 שקלים משתייכים לעשירון התחתון. הנכים לא נמצאים אפילו בחלק העליון של העשירון התחתון, שכן קצבת הנכות שלהם מגיעה ל-82% מערך התקרה של העשירון התחתון. ומהי הכנסתם הפנויה של הנכים, כלומר ההפרש שבין ההכנסות להוצאות? ההוצאות הממוצעות של העשירון התחתון עומדות על הסכומים הבאים: מזון - 600 שקלים, דיור - 1083 שקלים, תחזוקת משק בית - 332 שקלים, ריהוט - 80 שקלים, הלבשה - 78 שקלים, בריאות- 176 שקלים, תרבות ובידור - 254 שקלים, תחבורה ותקשורת - 388 שקלים, שירותים אחרים - 142 שקלים, ובסך-הכל ההוצאה הממוצעת לאדם בעשירון התחתון עומדת על 3134 שקלים (הלמ"ס, 2009). היקף ההוצאות עולה על סכום קצבת הנכות, ומכאן ברור כשמש שלנכים אין כל הכנסה פנויה. חשוב לזכור שרמת ההוצאה לנפש זינקה מ-2009 ועלתה באופן קיצוני. השנתיים האחרונות מאופיינות בעליות ברמת ההוצאה, בשל עליות חוזרות ונשנות במחירי המזון, והחשמל, מדיניות המסים שהונהגה, הזינוק המטאורי במחירי המים שקפצו בעשרות עד מאות אחוזים והמעבר לתאגידי מים. אחד הביטויים לכך הוא זעקתם של מאות אלפי אזרחים שהפגינו בקיץ 2011. אבל הם לפחות משתכרים על-פי השכר הממוצע במשק, ולבטח לא סובלים מאי ביטחון תזונתי. מממצאי סקר שערך המוסד לביטוח לאומי בחודשים ינואר-אוקטובר 2011 עולה ש-8% מהנשאלים הרגישו תחושה של רעב, ו-2% מהם חשו "רעב חמור מאוד". כמעט שליש (30%) מהנשאלים השיבו שבחודשים אוגוסט-אוקטובר 2011 נאלצו לוותר על צריכת מזון כדי לרכוש מוצרים ושירותים אחרים. 9% השיבו שאין להם תמיד מספיק מזון, ו-4% השיבו שלעיתים קרובות אין להם מספיק מזון. 12% אמרו שהם נאלצים להיעזר כמעט מדי חודש בבני משפחה או בחברים כדי להשיג אוכל. מדיניות הקצבאות, שנותרה בקיפאון מוחלט ואינה כוללת את הצרכים הנוספים המיוחדים של נכים (רק נכים פיזית בעלי ADL מספק מקבלים קצבת סיעוד - שירותים מיוחדים) מאלצת את הנכים לצמצם במזון ותרופות החיוניים לבריאותם, ולעתים מזומנות הם מגיעים לחרפת רעב או לחובות שהם לא יכולים לעמוד בהם. לפני כשבועיים שמענו על נכה מדימונה, מונשם, בעל נכות חמורה, שחשבונו עוקל על-ידי תאגיד המים בשל חוב שלא היה יכול לשלם. למחרת החוב הוסדר על-ידי תורמת שהתנדבה לשלם אותו מכספה.

סוף דבר

על המדינה לספק לנכים הזקוקים לכך קצבת קיום לנכות בגובה שכר מינימום. במקום להעמיד לנגד עיניה שיקולים של רווחה וערכים, המדיניות הממשלתית המונעת מאינטרסים ושיקולים כספיים מקפחת את האוכלוסיה הכי מוחלשת מקרב האוכלוסיות המוחלשות. מדובר בלא פחות מ-112 אלף נכים המתקיימים מקצבאות זעומות, ומתוכם כ-46 אלף נכים שאינם מסוגלים כלל להתפרנס בשל נכותם החמורה. מדיניות כזו מותירה את הנכים חסרי אונים מול מצוקה כלכלית, והיא תביא בסופו של יום להתפרצות חברתית בלתי נמנעת של הנכים על כבודם. הגיע הזמן שקובעי המדיניות יתעוררו בטרם יהיה מאוחר מדי.