באתר האינטרנט של "האומץ לסרב" מופיעה הגדרת הזהות העצמית הבאה: "ישראלי. ציוני. לוחם. סרבן".
שימו לב שלא בכדי חסר כאן התואר "יהודי", לו היה בחבורת אטומי הלב האלה רגש מוסרי כלפי אחיהם לא היו הופכים למפלצות אוטו- אנטישמיות בחסות מוסר אוניברסאלי שחל אך ורק על אויבי העם היהודי.
במשך למעלה משנתיים וחצי הצליחו לקבץ סביבם בקושי 622 חותמים שחלק גדול מהם לא קשור באופן אקטיבי לפעילות לחימה כלשהי [בתקופה הנ"ל נוספו לכוח המילואים אלפי לוחמים שהשתחררו בזמן זה].
הם סרבנים - זאת עובדה.
הם אוטו אנטישמים - זה היסק פשוט מהעובדה שהם מצדיקים רצח יהודים תמימים ונוסעים למוסדות האיחוד האירופי האנטישמי בכדי לגדף את ישראל.
ראוי להעלות נקודה מעניינת בהקשר ההצדקה של הסרבנים את הטרור בשל הכיבוש: אם ישראל היתה נכבשת על-ידי מדינה אחרת, האם הסרבנים שלנו היו מפוצצים אוטובוסים של הכובשים ויורים לילדים בני שנתיים בראש מטווח אפס?
זה מעניין לא רק בשל העובדה שהתשובה [שהם לא היו עושים טרור כזה כי אינו מוסרי] ברורה לכולנו, אלא בשל העובדה כי הסרבנים, כמו השמאל בכללותו, לא מתייחסים לערבים כאל יצורים שניתן לתבוע מהם מוסר, הערבים רק "מגיבים" לכיבוש ולגלובליזציה.
מהערבים לא ניתן לצפות לאמות המידה שבהן אנו שופטים את העולם המערבי, זוהי הסיבה לכך שמעולם לא שמעתם מהם ביקורת רצינית על המציאות האנטי מוסרית והאנטי-דמוקרטית של העולם הערבי.
הם עבריינים - את זה קבע גם אהרן ברק בעקבות עתירה לבג"צ של הסרבנים עצמם, אבל גם זה לא מפריע להם להמשיך ולהישאר עבריינים.
הם בכיינים - הם גם עוברים על החוק וגם תובעים לא להיענש, הם כנראה למדו משהו מן הפלשתינים שגם מבצעים טרור וגם כועסים ומתבכיינים כשהיהודים מתגוננים ותוקפים.
והכי חשוב, הם תל אביבים: מתוך 622 סרבנים חתומים מופיעים באתר פרטים על 68 סרבנים, מעין סקר בקרב כ-11% מתוכם.
ואלה התוצאות:
- חיפה והצפון - 4
- דרום - 1
- אזור המרכז - 7
- ירושלים והסביבה - 5
- תל אביב - 51
58 מתוך 67 מתל-אביב והסביבה - כ-87%.
אנחנו יודעים כי הסרבנות של הקבוצה הזו התחילה באוניברסיטת תל אביב ובעיקר בחוג לפילוסופיה אצל מרצי החוג שילד של אחת מהם הוא מחמשת הנערים הסרבנים והאחרת עומדת בראש ארגון זכויות אדם ידוע, אבל אני משאיר לכל קורא להסביר מדוע הסרבנות צומחת בקרקע התל-אביבית, מה יש בה בעיר העברית הראשונה שכל-כך עוין את ההוויה היהודית, משל היתה תל אביב וינה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, וינה שבה הזהות היהודית הייתה מרוסקת והביאה את יהודיה לשיא הריקבון [על הרקע החולני הזה צמחו פרויד וחבריו]?
ישראלים - אין ספק שהחבר'ה האלה ישראלים.
ולסיום, החבר'ה האלה מאשימים את המדינה בפשעים נגד האנושות ולכן הם מסרבים להגן עליה ועל אזרחיה [הישראלים], אבל אין להם שום בעיה לקבל משכורות מאותה המדינה ממש ומאותם האזרחים שעליהם אינם מוכנים להגן.
חלק מהם, הסרבנים ותומכיהם, מחזיקים במישרות בשכר בשירות אותה המדינה הפושעת, אין ספק שביחס לכסף נשמר אצלם משהו מהסטיגמה היהודית.
