במאמר משתלח ב-ynet (23.4.12), "
שיעור באזרחות בכנסת: הפשיזם בפתח", מתארת ד"ר ריקי טסלר את פסילת ספר האזרחות החדש "יוצאים לדרך אזרחית" בפאניקה כמעט אפוקליפטית. תחושותיה הקשות עולות כתוצאה מישיבה בנושא הספר שהתקיימה לאחרונה בוועדת החינוך של הכנסת, לאחר שעלתה תלונה מציבור העולים מבריה"מ כי הספר מגלה גזענות ביחסו אליהם. בפתח הישיבה הכריזה נציגת המשרד כי באישור הספר, ובספר עצמו, אכן נפלו פגמים חמורים, ולכן הספר נפסל לשימוש. פסילת הספר היקר לליבה של טסלר אינו מקובל עליה, והיא יוצאת במאמרה בחמת זעם נגדה ונגד ניהול הישיבה.
הספר "יוצאים לדרך אזרחית"
על ספר ללימודי אזרחות לעמוד לפחות בשתי אמות מידה. האחת היא מקצועית-טכנית. על הספר להיכתב בעברית תקנית, לדייק בעובדות, בציטוטים ובהפניות, ולהציג טענות סבירות. הספר "יוצאים לדרך אזרחית" נכשל בכל אלה באופן מחפיר. לשונו עילגת, מוצגות בו טענות מופרכות, והוא רצוף שגיאות לכל אורכו. למשל, בחינת החלק הקצר העוסק בהגדרת הדמוקרטיה מעלה עשרות טעויות עובדתיות, ציטוטים שגויים, משפטים חסרי מובן, טענות היסטוריות מגוחכות, ועוד (ראה מאמרי "
ככה לא מלמדים אזרחות"). בדיון בכנסת הקריא ראש ועדת המקצוע, פרופ' אשר כהן, רשימה של טעויות שלא תוקנו בספר למרות בקשת המשרד, החל בתיאור שוויץ כמדינה המחולקת ל-4 קנטונים, המשך בטענה כי יהודים רפורמים אינם יכולים לעלות לישראל, וכלה באי-הבנה עקרונית של מושג בסיסי במדע המדינה: "אוטונומיה פרסונלית".
אמת המידה השנייה הנדרשת מספר אזרחות העוסק בסוגיות פוליטיות היא מהותית: איזון ראוי בין השקפות שונות. גם כאן קשה שלא לקבל את טענת משרד החינוך כי הספר מוטה פוליטית ופוגע במיעוטים. דוגמה לכך היא הפגיעה בציבור העולים מבריה"מ, שהייתה הסיבה להתכנסות הוועדה. גם לטעמי הספר עויין כלפי ציבור עולים זה. אבל זוהי רק דוגמה אחת לרוח הפוליטית החד-צדדית המנשבת בספר כולו, המוטה במובהק שמאלה, לעתים באופן בלתי מתון. כיוון שספר אזרחות דורש איזון וכבוד גם כלפי השונה ממך, ואפילו למתנגדים הפוליטיים מימין, לא ראוי לאשר אותו לכלל תלמידי ישראל.
גבורה נוכח פשיזם גואה
האמת היא שעצם הוויכוח כאן מתמיה למדי. הרי האחראי הישיר לאישור הספר, מפקח מקצוע האזרחות אדר כהן, הסכים באותה ישיבה, כי בספר ובהליך אישורו התגלו פגמים חמורים. די בכך כדי לסתום את הגולל על כל טענה בדבר היעדר ענייניות בפסילת הספר.
כיוון שהתוצאה אינה מוצאת חן בעיניה, תוקפת טסלר את אופן ניהול הישיבה. אלא שהיא עושה זאת ברשלנות המזכירה את הספר הנדון. לטענתה, הוועדה התכנסה במטרה לפסול את הספר. אלא שוועדת הכנסת, וכך גם הובהר היטב בדיון, אינה מוסמכת לפסול ספרי לימוד, אלא רק להציף בעיות ולהציב שאלות למשרד החינוך. ניהול הישיבה מזכיר לטסלר "לאומיות פנאטית", ולדעתה "יו"ר הוועדה פעל בכוחנות גסה שאינה מוכרת אף לוותיקי המשכן". הייתי שם. אין לי מושג על מה היא מדברת. היו כמה פרובוקציות שגרתיות של שני ח"כים ומספר קריאות מן הקהל שהוסו על-ידי יו"ר הוועדה ח"כ
אלכס מילר, אך אין בכך משהו יוצא דופן כשמדובר בישיבה טעונה בכנסת.
האמת היא הפוכה ממש: הדיון היה דמוקרטי, רב-משתתפים ועמדות, ברובו סובלני ומנומס. טסלר יוצרת את הרושם שרק לערבים ניתנה הזדמנות להגן על הספר, כדי ליצור "משוואה פשוטה של אנחנו ואתם: יהודים נגד ערבים". זוהי הטעיה חמורה. היו יהודים שהגנו על הספר באריכות, ביניהם אחת ממחבריו ופרופ' ידידיה שטרן. למעשה, בקהל, ולהערכתי אף מצד מספר הדוברים, מספר התומכים בספר עלה על מספר המתנגדים (זוהי שגרה בכנסת, ותודה ל"קרן החדשה לישראל" ול"מכון הישראלי לדמוקרטיה"). לכן מופרכת בעליל הטענה כי נציגי דעה אחרת לא הורשו לדבר. אומנם, הישיבה הסתיימה לפני שחלק מן הנרשמים הספיקו לדבר. גם אני, המתנגד לספר, נרשמתי לדבר "כמקובל", אך הדיון הסתיים לפני שהגיע תורי. לא הושתקתי ולא חשתי מושתק, כיוון שרבים דיברו לפני והביעו עמדות בעד ונגד הספר, וזמן הוועדה, מה לעשות, תם.
אלא שאז זינקה טסלר ממקומה והחלה לזעוק ולקטוע את סיכום היו"ר. נראה היה שהיא מעוניינת בפרובוקציה מצולמת, ואומנם, יחד עם עוד שניים מתומכי הספר, היא עזבה את האולם בהפגנתיות דרמטית. כעת תוכל לספר לדורות הבאים על גבורתה נוכח הפשיזם הגואה, המעז לסיים ישיבות במועדן הקצוב, לפני שהגיע תורה לדבר.
ישנן במאמרה המתלהם של טסלר אף מספר טענות הגובלות בהוצאת דיבה. למשל תלונתה כי יו"ר הוועדה, ח"כ אלכס מילר, הפעיל לחץ על שר החינוך "עוד לפני הישיבה". אלא שהיא אינה בטוחה. רק "דומה" כי כך. בהיעדר הוכחה, זוהי האשמה רדודה ובלתי ראויה. בעייתית גם טענתה כי יו"ר הוועדה הגיע "חמוש" בהחלטה להכשיר את פיטורי מפקח מקצוע האזרחות. אומנם היו דוברים שהטילו על אדר כהן אחריות ואף האשימו אותו בעבירות אתיות חמורות הנבדקות כיום אצל
מבקר המדינה. אך הם לא עשו זאת בשירותו של איש, אלא ניצלו את זכות הדיבור שקיבלו. את אותה זכות ניצל למשל גם ח"כ
ג'מאל זחאלקה, שהגן על הספר בצעקות רמות והסביר כי בא לזעוק נגד הפשיזם, הלאומנות והמקארתיזם. לפי הגיונה של טסלר, ניתן לטעון כי הוועדה כונסה כדי שהח"כים הערבים יזעקו נגד מקארתיזם. בנוסף, טסלר קובעת כי ספר אזרחות אחר, "משטר ופוליטיקה בישראל", "נתפש כלאומני" ויצא "לאחר פגמים חמורים אף יותר באישורו". אלו טענות חמורות. משרד החינוך הוכיח כי הוא מגיב מקצועית לתלונות שכאלה. על טסלר להטריח עצמה ולהגיש למשרד החינוך תלונה מפורטת, מנומקת וסדורה, במקום לזרות קובלנותיה כלאחר יד מעל לבמה ציבורית, באופן שאינו מעורר אמון או כבוד.
טסלר מספרת אפוא סיפור בלהות על ישיבת אימים שלא הייתה. הספר נפסל משיקולים מקצועיים, והישיבה נוהלה באופן תקין ודמוקרטי. נראה כי לא המציאות באה לידי ביטוי במאמרה, אלא זהותה והזדהותה הפוליטיות. את אלו ניתן למצוא במאמרה בחלוקתה הדיכוטומית, הפשטנית וצרת-ההמשגה, של עולם ההשקפות הפוליטיות ל"דמוקרטית/ליברלית" ו"רפובליקנית/לאומנית". בעולם מושגי מבולבל שכזה, אין פלא שטסלר אינה מרוצה מפסילת ספר שהטייתו הפוליטית דומה לשלה, והיא נלחמת על-מנת לכפות חד-צדדית את השקפותיה הפוליטיות על כלל תלמידי ישראל. היות שלדעתה, כנראה, רק דעותיה נאורות, צודקות, מוסריות וראויות להישמע, כל ביקורת עליהן היא מבחינתה פשיזם לאומני, וכל אימת שבעל דעה שונה משלה מקבל זכות דיבור, נדמה לה כי מתקרב קץ הדמוקרטיה.
לפנינו מערכה נוספת בתיאטרון אבסורד אינטלקטואלי-פוליטי מבית היוצר של השמאל ההיסטרי. לחד-צדדיות של הספר קוראים תומכיו "פלורליזם", בהשלטת עמדתם הבלעדית הם רואים ביטוי ראוי ל"דמוקרטיה", ואלה הדורשים איזון והגינות במקצוע האזרחות הם לא פחות מ"פשיסטים" ו"לאומנים". כך מתבטאים שניים ממחברי הספר: האחת כותבת בפורום מורי אזרחות על "האג'נדה הלאומנית פשיסטית שמנסים לכפות עלינו", ומבחינת השני, הביקורת על הספר היא "רדיפה מפלגתית" המזכירה "משטרים אפלים". לו היה הדבר בידם, ודאי היו משתיקים את הביקורת ה"פשיסטית" והמסוכנת הזו, כביטוי ראוי לדמוקרטיה, לפלורליזם ולמוסריות. זוהי דוגמה מצוינת לתפיסת הדמוקרטיה שהם מעוניינים להנחיל לתלמידי ישראל.
הערה אחרונה נדרשת כאן. ישנה כתובת מקצועית למחדל: האחראי על מקצוע האזרחות, מר אדר כהן. איני מכיר אותו. ראיתיו לראשונה באותו דיון. הוא נראה בחור חביב ואכפתי. עד שתבררנה רשויות המדינה את התלונות נגדו, הוא גם כמובן בחזקת חף מפשע. אלא מה? כבר עתה, כישלונו באישור הספר מוביל חבורת אנשי שמאל קיצוני בעלי תסביך רדיפה להגן בשצף קצף על מה שכהן עצמו קבע שהוא כישלון מקצועי קשה. המקהלה העליזה שנעמדה מאחוריו מעצימה עשרות מונים את הגודל והמשקל של שגיאותיו. לכהן יש בכל זאת מוצא אחד של כבוד. אם יקרים לו תלמידי ישראל, מקצוע האזרחות ומשרד החינוך, עליו לתת דוגמה ראויה, לקבל עליו אחריות ולהתפטר מן התפקיד שבו נכשל מקצועית. אחרת תגרום אותה מקהלה פוליטית המגינה עליו נזקים נוספים למקצוע האזרחות, למשרד החינוך, ולרמת וסגנון הדיון הפוליטי בישראל.
