הבלדה "הֶסְתֵּר לְשָׂרָה" מספרת על מלחמת ששת הימים, על ימי ההמתנה שקדמו לה ומעט מהקורות ההיסטוריות. שם הבלדה: הסתר = העלם, כיסוי: לשרה = למאבק, ללחימה, כי חרף הניצחון שהיה פלאי, למעלה מן הטבע והלחימה מלאת הגבורה וההרואית הישגיה כמו נעלמו ונידַקו עד דק במהלך השנים, בדרך הוויתורים, הנסיגות וה"שלום".
מרד בר כוכבא 135-132 היה הניסיון הממשי האחרון להחזיר את העצמאות של עם ישראל בארצו, עד להקמתה של מדינת ישראל. יהודים סבלו באלפיים שנות גלות פוגרומים ושואות, אינוס לשמד, וטבח ללא רחם, כל גויי העולם עוללו ככל העולה על רוחם. כי אין מעצור לרשעים.
אולם סוף-סוף קמה מדינת ישראל ועם ישראל התקבץ ושב למכוֹרתו כאתחלתא דגאולה, אומנם למדינה הרחוקה מגבולות ההבטחה, מדינה אותה הגדיר
אבא אבן "גבולות אַוּשוויץ", אך העיקר שהיהודים זכו לבית לאומי. משברים כלכליים לא קלים פקדו את המדינה הצעירה, התמודדות עם קליטת עלייה של מיליונים ובשנתיים שלפני מלחמת ששת הימים מיתון קשה, מפעלים נסגרו, האבטלה גאתה ואז פרצה המלחמה והתברר שאכן כל חִיוּתו של עם ישראל היא נס אחד גדול.
בשלוש שעות בלבד נמחקו כל חילות האוויר של האויב, מטוסינו לא הניחו להם אפילו להמריא, הטנקים שעטו כרִכבֵי אש, החיילים דהרו והסתערו ונלחמו מלחמת קודש, הכל ידעו שהעולם הערבי כולו מאוחד במטרה אחת - השמדה מוחלטת של היהודים. בפקודות הצבא המצרי והירדני הופיעה הפקודה: אם יאזלו הכדורים, להמשיך לשחוט בסכינים! כעבור שישה ימים אגדיים לא נותר ולוּ חייל ערבי אחד שיעמוד מנגד.
מדינת ישראל, שנגזר עליה לעמוד עמידת מעטים כנגד רבים מבּחינה דמוגרפית - רצועת חוף צרה בגבּהּ אל הים, מכותּרת יבּשה ומאוימת בהסגר ימי כנגד תת-יבּשת, מדינה דלה באוצְרות טבע כנגד מדינות החולשות על יותר ממחצית משאבּי הנפט בעולם, מדינה בודדת כנגד בריתות בזירה הבינלאומית, עשתה את הלא ייאמן. חיילי ישראל הגיעו עד למבואות מצרים על גדות הסואץ, השתלטו על יהודה והשומרון, על חצי האי סיני כולו, עלו אל הגולן והחרמון ובאו אל הר הבית בירושלים, אל המקום שהוא ראשית והוא אחרית. אל ירושלים שאליה מכוונים בתפילה, אל ירושלים שאליה פונים בשבועה "אם אשכחך ירושלים תִּשְׁכַּח ימיני", לירושלים שעליה שרים את התקווה "להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון וירושלים".
ונהירים וברורים כל כך היו הדברים, "השם אלוהיך הוא הנותן לך כֹּחַ לעשות חיל" [דברים ח', י"ח]. כידוע, שלושה מגיעים בהיסח הדעת - עקרב, מציאה ומשיח, והנה זכינו גם בארץ ישראל בהיסח הדעת, לא חלמנו לקבל את כל האוצר היקר הזה שאין עוד לעם בעולם: את קברות האבות והאִמהות של האומה, הלא היא מערת המכפלה אשר מאות שנים רגל יהודי לא הייתה רשאית לדרוך בה לבד מן המדרגה השביעית וכעת נפתחה בפני יהודים, ובמרחבי הארץ החלו להתנחל - יהודים באו ל"שילֹה" בו עמד 400 שנה המשכן ול"עֵלַי" ולעיר החדשה שנבנתה "אריאל" ול"אפרתה" בואך בית לחם ול"גוש עציון" שנכבש ונחרב ביום שבו הוכרזה המדינה. ול"מכמשׂ" של המלך שאול ולבירתו גֶבַע בנימין, ול"בית אל", לא הרחק מן המקום שהוצב בו ארצה סולם יעקב, ול"מעלה אדוּמים" היושבת בדרך יריחו, וכל המרחב עד ים המלח וארץ המגילות, ו"אֵלון מורה" הנשקפת לשכם ולהר הברכה, "הר גריזים" ו"הר עיבל" בו התגלה מזבַּח יהושע. והתקיימו נבואות ירמיהו ויחזקאל על איחוד יהודה עם עץ אפרים וזכה עם ישראל לגילוי שכינה.
שמה של המלחמה, "מלחמת ששת הימים", התקבל על דעת הרוב - כי אלה הם ששת ימי המעשה, שבעקבותיהם התחוללה תמורה מדהימה במפה.
בניין הבית השלישי
אלא שלמרבה החרפה לא חלף אלא זמן מועט והמפתח להר הקדוש נמסר לידי זרע עמלק. ומאז חדשות לבּקרים צצות תוכניות שונות ומשונות (תוכנית אלון, ורייגן, והסכם מחנה דוד, ולונדון, ואוסלו ומפות דרכים) וּויתורים הלכה למעשה. ואז כאשר כל ה"צעדים בוני האמוּן" לא הועילו להפוך את האויב ל"אוהב", ולאחר שישבו על המדוֹכה "חכמים רבים" - אותרה הבעיה... שנאת הערבים מקורהּ במתנחלים היושבים במקומות שבהם הם מפריעים לדחוף אותנו לים. הוחלט על עקירתם מבתיהם (התוכניות לכך כלל לא נס לֵיחָן), וזאת אף על-פי שהארגון לשחרור פלשתין אש"ף הוקם כבר ב-1964 לפני היות ה"התנחלויות".
מלחמת ששת הימים, "מלחמת בני אור", הייתה לחימה על החיים, על הבית, שהצטיינה בתעוזה קולקטיבית של העם וצבאו, ובשפע גילויי גבורה אישיים באוויר, ביבשה ובים.
אומץ הלב הוא סימן ההיכר הלאומי של העם היהודי לדורותיו: בימי ההתנחלות בארץ כנען, המרידות נגד כובשי יוון ורומי, העלייה על המוקד על קידוש השם בימי הביניים, גילויי ההתגוננות בתנאים חסרי סיכוי מול פוגרומים וגירושים בכל הזמנים, גבורתם של עולים וחלוצים בשלבּי ההתנחלות הציונית המחודשת בארץ ישראל בשלהי המאה התשע-עשרה ובמאה העשרים, גילויי הגבורה בגטאות, הגבורה ועוז הרוח במאבק נגד משטר המנדט ובמלחמת העצמאות, מבצע קָדֵשׁ, כל המבחנים הללו היו דוגמה ומופת לְעֶזוז ובֶצֶר מופלאים, וגם כעת עַם התקדש למלחמה, במיטב מסורת הלָחמה היהודית זה שלושת אלפים שנים, שליחות עליונה למטרה שאין צודקת ואמִתית ממנה - קיום הבית השלישי.
וְהָאָרֶץ הָיְתָה תַּדְעֵכָה וָפַחַת
מַאֲפִיל אוֹר גַּם בְּבוֹא יוֹם.
נֵכֶל עֲמָלֵק זוֹעֵק אַלְלָה אַכְּבָּר
בְּיָדֵינוּ נָבִיא יְהוּדִים אֱלֵי תֹּם,
יְגֹאַל פִּגְיוֹן, תְּשַׁסֵּף סַכִּין,
עַד אַחֲרוֹן יִדֹּם.
עוֹד טֶרֶם מָלְאוּ לָהּ עֶשְׂרִים,
מְדִינָה בִּמְלֹא עֲלוּמֶיהָ.
בְּגוּפָהּ הַמְצֻלָּק אֵין מְתֹם,
תָּעִיד בָּהּ יַד מְבַלְּעֶיהָ
וְאִם גָּלְתָה אַלְפַּיִם וְשָׂרְדָה הָעִתִּים
לֹא יוּכְלוּ לָהּ עוֹד שׁוֹרְרֶיהָ.
רַק הַחֶרֶב מַחֲזִיקָה חֲבֶרְתָּהּ בְּנַרְתִּיקָהּ
עַל כֵּן לִנְשֹׁק הַכֹּל מְבַקְשִׁים.
לִבְנֵי עֲרָב דִּינָרִים וּשְׁחֹר הַנּוֹזְלִים
כִּמְיֻחָסִים יִתְהַלְּכוּ בַּשְּׁוָקִים
רוֹכְלֵי הַמַּמְלָכוֹת יֶהֱדוּ אֲלֵיהֶם מַשְׁחִית
פִּי חָמֵשׁ מִי יְחַמֵּשׁ מִתְחָרִים.
בית 19
סָגְרָה מִצְרַיִם מְצָרִים בְּטִירָאן
הִתְהַלְלָה כִּמְפַתֵּחַ עַל כּוֹבֵשׁ וְנִכְבָּשׁ
תַּאֲוַת בְּנֵי אָמָה אֵין בָּהּ רְוָיָה
אַף אִם תַּגִּיר אֶל פִּיהֶם דְּבַשׁ,
עַל לֵיל אַשְׁמָן קוֹרֵאת גַּם עָמָאן
כְּאֶרֶס שָׁלוּחַ מִפִּי נָחָשׁ.
בית 31
כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָ-הּ
כִּי נִפְלָאת יְשׁוּעָה.
מֵאָה אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת וְעוֹד שָׁעָה,
כְּכַנְפֵי רוּחַ עֲפִיפָה.
וְלֹא נָמוּת כִּי נִחְיֶה
וּנְסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָ-הּ.
בית 35
וּלְרֶגַע נָסַס דֶּגֶל כָּחֹל לָבָן עַל הָהָר
וְנִדְמוּ חַיָּלִים לַחַיָּלָיו שֶׁל דָּוִד,
הָעוֹלִים טוּר מַלְכָּא בְּצַעַד אֵיתָן
וְיַד כָּל אֶחָד נוֹשֵׂאת תַּזְבִּיד,
אֶבֶן מְאַדְמַת הָהָר הַטּוֹב
שֶׁתִּקְשֹׁט לַמִּקְדָּשׁ כְּרָבִיד.
בית 44
בְּשׁוּב הַשֵּׁם אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחוֹלְמִים.
חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיַּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב
וְאֵין בַּעַל הַנֵּס מַכִּיר בְּנִסּוֹ.
וְנִשְׁחַק לְמֶסֶג זָהָב.
מִנְּהוֹרָא מַעַלְיָא הַנֵּס מָסַס,
וּבְרֹאשׁ הָהָר אֵין מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם בֶּן עֲרָב.
אַךְ אֵין יִשְׂרָאֵל בְּלֹא מִקְדָּשׁ
בְּלֹא מַלְכוּת בְּלֹא כֶּתֶר,
הַבְעִתָּהּ יָבוֹאוּ גּוֹאֵל וְנָבִיא,
מִי יֵדַע הַפֶּתֶר?
הֲיָחוּשׁוּ לַמּוֹעֵד,
כְּחָשׁ לֶאֱכֹל הַנֶּשֶׁר?
מִנְּמֵרִים קַלּוּ סוּסֵיהֶם
וְרַחֲקוּ מֵעֲבֵי סֵתֶר,
וְהַנָּבִיא הַזָּכוּר לַטּוֹב
יַנִּיחַ עַל נִבְחָר הָעֶטֶר,
וּבְטֶרֶם תִּתְכַּנֵּס חַמָּה בִּזְבוּלָהּ
עוֹד חוֹמַת אֵשׁ בְּשֹׁבֶל שִׂמְלָתָהּ,
תִּשְׁלַח זַהֲרוּרֵי זָהָב בִּדְמִי
אֶל דֶּגֶל יְהוּדָה, בְּהַר הַמּוֹרִיָּה,
וְיִקְרָא אֵלִיָּה הַנָּבִיא - בְּדָמַיִךְ חֲיִי, בְּדָמַיִךְ חֲיִי.