ארץ בלי שמיים

התקשורת בכל הכוח מנסה (ובדרך כלל גם מצליחה) לנשוף כמה שיותר חזק בגחלים ולהעלות את גובה הלהבות. כולם כותבים, כולם מדברים, כולם משדרים בנחת רוח - ואף אחד לא מתעמק בשתי שאלות יסוד: א. מי הם אותם אנשי "צללים" שפעם אחר פעם מחליטים מה תהיה "מנת היום" החדשה במטבח הלאומי הישראלי? ב. מדוע מאכילים אותנו דווקא בזאת ולא באחרת? מדוע דווקא גיוס חרדים? השאלה הזאת לא נשאלת... הרי לא פראיירים אנחנו! בוקר אחד בהיר קמנו והייתה לנו הארה: "שוויון בנטל". אף אחד לא שטף לנו את המוח. מה פתאום?! הכול ספונטני, אף אחד לא השתיל לנו את המחשבה הזאת! גיוס החרדים - זה הנושא. היות שהדבר הוחלט ללא התייעצות עם עבדכם הנאמן, לא נותר אלא לקבל את "האמת" הזאת. ואם כך, הבה נספק לקוראים את מירב האינפורמציה (הנה, עוד מילת קסם - הרי לציבור זכות לדעת! לדעת ומיד, לחשוב - אפילו לרגע אין לו זמן!). סקופ של ממש בזמן שפלסנר פצח את פיו, מזל גדול נפל בחלקי. זכיתי! הגיעו לידיי מסמכים סודיים בעניין המדובר: חוות דעת, ניירות עמדה, פרוטוקולים וטיוטות ההחלטות, בקיצור, סקופ של ממש עליו כל כותב יכול רק לחלום. אביא בפניכם את המסמכים כפי שהם, מבלי להוסיף מאומה - רק ציטוטים. 1. "...מסמך שהיה מונח בבסיס הפילוסופיה של גיוס... הוא חוות דעת... מחבר חוות הדעת הזאת מגיע למסקנה שחרדים... חייבים לעבור תיקון יסודי כדי להשתחרר מהשפעתם של הרבנים הפנאטים... אחת הדרכים המומלצות על-ידי המומחה היא גיוס... המחבר מציע להעמידם [את החרדים]... בפני מציאות שאינה מאפשרת [להם להמשיך]... שכתוצאה ממנה יפרשו החרדים [מחרדיותם]. להלן נקודות נוספות בחוות דעת המומחה על בעיית החרדים:

• הנכתב נשמר בתיק סודי בלשכה, ומכאן שהייתה לו חשיבות רבה מאוד בעיני השלטונות

• אין המסמך ממליץ על הפעלת לחץ פיזי סביר... מחברו סבור כנראה שעצם המציאות של חיי הצבא תספיק בכדי לשבור את החרדים. המחבר די לו בהתרחקותם מחרדיותם

• הוא מתעלם מן האפשרות שיקבלו חופש פולחן.

כמסקנה מציע המומחה לגייס את החרדים לשירות צבאי, תוך מגמה להפוך אותם למרכיב פרודוקטיבי בחברה... לאחר שיוקנו להם מלאכות יד מועילות במסגרת צבאית בענפי השירות." 2. "...למרות שחובת הגיוס היא לכאורה כללית וחלה על כל אזרחי המדינה, מדובר על חוק לחרדים, מיוחד ושונה... על היחס המיוחד לחרדים מעידה גם העובדה שבבירה עבדו באופן קבוע ועדות שרים מיוחדות לחרדים וועדות מנכ"לים. ועדות אלו העלו מדי פעם רעיונות חדשים לזירוז תהליך המודרניזציה של החרדים. אפשר לומר באירוניה שהחרדים היו ה"צעצוע" האהוב על... שרים. אלה ניסו ללא הרף למיין אותם, להלביש אותם בבגדים על-פי טעמם, לכוון את דרכם ולחנך אותם..." 3. ...מתוך "נייר עמדה על אודות 'שיפור החרדים': חוות דעת זו, שהדגישה במיוחד את הצורך ב'תיקון מוסרי' של החרדים, העבירה את כובד המשקל מ'ייעול' החרדים לחינוכם... בין מבצעי המדיניות החדשה - שר החינוך ...וראש הצבא... ...תכלית חינוך החרדים מתבטאת בהתקרבותם המתמדת לשאר [האוכלוסיה]... ובביטול האמונות הטפלות והדעות הקדומות והמזיקות הטמונות [בלימודיהם]. משמעות הדברים האלו בלשונם של נאמני הדעות הטפלות והמיושנות של החרדיות היא: 'לימודים במוסדות כעת, עשויים לחנוק בטווח הארוך את השאיפה הפנאטית של חרדים להיות נפרדים מאחרים, ולשתף אותם בעקרונות הכלליים של אזרחות טובה'. אם כן הדברים, אין הם טועים בניחושם..." 4. מתוך מסמכים של "ועדת השרים...'לתיקון אוכלוסיית החרדים':

• ...הסדרת חיי הקהילה החרדית בערים והגבלת הפונקציות של בתי הדין החרדים.

• הכנת תוכנית כוללת ל'הסדרת חיי חרדים'. התזכיר נכתב בהתייעצות עם יהודים משכילים. הם רואים את... הרבנים [החרדים] כמכשול העיקרי ל"ייעול" חרדים. התזכיר מאושר ונתמנית ועדת שרים חדשה ל-'תיקון חרדים באופן יסודי'.

נקבע סדר עדיפויות ל'תיקון החרדים':

• מיון כל החרדים על-פי מידת יעילותם

• שילוש מספר המגויסים והצעה לקצר את זמן השירות של החרדים... לשם הכשרתם למקצועות יעילים והחזרתם לקהילותיהם

• שר החינוך מנחה על הכנת רפורמה בחינוך החרדי לשם חקיקת חוק החינוך, הטלת ההשגחה על הישיבות ותלמודי התורה על משרד החינוך.

• מדיניות החדשה... שכונתה 'התקרבות'. בהמשך שורטטו פרויקטים נוספים בעניין זה על-ידי 'ועדת השרים לתיקון החרדים מן היסוד'...

יועצים ראו ב'התקרבות' בין שתי האוכלוסיות על-ידי הקניית תרבות לחרדים, את הדרך הטובה ביותר להשגת 'האזרחות הטובה' של החרדים. במילים אחרות: ליצירת אחידות אוכלוסיות... לדחוס אנשים למסגרות חברתיות ומדיניות על-פי תכנון וולונטרי. ...ועדת השרים חזרה לדון בענייני הגיוס. מעניין שראש הצבא... הביע דעה שטרם הגיע הזמן לגייס את החרדים. כלומר: לצבא לא צורך ולא עניין בתוספת חיילים שטבעם לא ידוע... הצבא מצהיר שאם הגזרה תביא לגידול משמעותי של החיילים הוא לא יידע מה לעשות אתם. לעומת זאת, שר האוצר... טען ש'הדרך היעילה ביותר להגביל את הילודה בין החרדים היא הטלת חובת גיוס ממשי'... על-פי הצעתו... חלק אחד יישלח לעבודות שירות... (חינוך מקצועי) וחלק אחר יוכשר לשירות בצבא." 5. מתוך "נוסח החוקה: מתוך עיקרון צודק של שוויון בחובת גיוס לצבא לכל חייבי הגיוס וכדי להקל על אזרחינו הנאמנים הריני מצווה:

• לחייב את החרדים לקיים את חובת הגיוס בפועל

• לבצע את גיוסם לצבא על-פי ההנחיות שנקבעו לשם סוג גיוס זה בלבד כמצורף בזה.

הרינו בטוחים כי אותם השכלה וכישורים שהחרדים ירכשו בזמן שירותם בצבא יתרמו גם למשפחותיהם בתום השירות הנקבע על-פי חוק, וכי הם ייצאו נשכרים בחיזוק... ובשגשוג משקם הפרטי...". מקור ההדלפה הקטעים שהבאתי לעיל מצוטטים מתוך מאות דפים של מסמכים, אך די והותר במצוטט כדי להבין את רוח הדברים. כעת הגיע זמן לחשוף את מקור "ההדלפה": כפי שנאמר בפתיח, כל הציטוטים מדויקים, אך, מלבד שינויי התחביר שנתבקשו, בכל זאת שיניתי בציטוטים אלה מילה אחת - ואחת בלבד: בכל מקום בו היה כתוב במקור "יהודים" כתבתי "חרדים". כל המצוטט נלקח אכן מפרוטוקולים, חוות דעת, ניירות עמדה וטיוטות החלטות של ועדות שרים וועדות מנכ"לים הקשורים בעניין הגיוס - אך מדובר במסמכים שנכתבו לפני מאה שבעים וחמש שנה, ברוסיה הצארית בתקופתו של המלך ניקולאי הראשון. גם היום, כעבור שנים, נשארים אנו נפעמים ושואלים: מדוע כל כך חשוב היה לצמרת לשבור את מיוחדותם של היהודים-החרדים? מדוע העדיפו אנשים רמי מעלה כה רבים, האחראים על גורל מדינה, לעסוק ביהודים-חרדים בעת שהיה מתבקש לעסוק בסכנות המלחמה הנשקפות על המדינה ובבעיות כלכליות לא פשוטות? הרי כל העניין של הגיוס הזה היה פעוט שבפעוטים: "בשלבים הראשונים פחות מאלף נפש מדי שנתיים"?! מזימת הגיוס של הצאר ניקולאי לא צלחה. את זרע כישלונה ניתן לגלות כבר בתחילת הגזרה, בסיפורו הפרטי של נער יהודי שגויס, וכך הוא כתב: "המון אנשים בוכים ליוו את המסע כאילו ליוו אותנו לבית קברות אבות ואימהות... כשאימא נפרדה ממני ודמעות בעיניה, אמרה לי: 'אל תמיר, בני, את דתנו...'. ...מפקד הגדוד הכריז: 'מי שרוצה להתנצר יצעד צעד אחד קדימה!׳. אמרתי לעצמי: אני בן של מלמד ונכד הרב ואשאר נאמן לתורת אבי. אם צריך, אמסור את נפשי על קידוש השם." גזירות הגיוס של הצאר ניקולאי היו אכן נוראיות עבור העם היהודי, עד היום אימה ופחד מהדהדות בשפה המדוברת אצל היהודים ילידי רוסיה בהזכירם את הצאר ניקולאי. כפי שמשתמע מהמסמכים לעיל, מטרת גזרת הגיוס לא הייתה שיוון בנטל או צדק חברתי - אלא הרס מן היסוד של אורח החיים המוכתב והמקוים על-פי מצוות התורה. על-ידי הרס אורח חייהם של היהודים קיוו הצאר ושריו לעקור את יסוד האמונה היהודית: מבחינת "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב". מדוע כל כך חשוב היה עבורם לכפות על היהדות את שלהם? התשובה המתבקשת היא: מדובר היה באיזה צורך טרנסצנדנטי להצדיק את אמונתם ואת אורח חייהם על-ידי הרס והכנעה של היהדות המתבדלת.