חתן תחמן ופחדן מתגייס שוב

"נפגשתי לא מזמן עם אדם שמכיר מקרוב את הצמרת הפוליטית בישראל" הוא כותב בידיעות אחרונות ב-17.7.12, מבלי לזהות את איש שיחו (אם בכלל היה כזה). "בוא נעבור על רשימת ראשי הממשלות בעשרים השנים האחרונות", הציע. "נראה מה היה יחסם לטייקונים", ובהמשך: "במובן אחד, אמרתי, נתניהו עדיף. שאלת הריכוזיות במשק לא מעניינת את הפטרונים שלו באמריקה...במובן אחר הוא מסוכן, משום שהפטרונים האמריקנים שלו מעורבים עד קצה ארנקם בהחלטות המדיניות של ממשלת ישראל. נתניהו יכול לסרב לטייקונים שלנו. הוא לא יכול לאכזב את הטיקונים שלו. אם אתה שואל אותי, אמרתי, אני מעדיף את הטייקונים שלנו - הם מסוכנים פחות. הם חיים פה. הם מתים פה. הם לא יהמרו מלאס וגאס על גורלה של ישראל".

אז ככה, נחום ברנע:

האבחנה בין "טייקונים שלנו" ו"טייקונים שלו" לא קיימת מעצם הגדרת המושג "טייקון". ה"טייקון" הוא תוצר של הגלובליזציה - איש שהאינטרסים הכלכליים שלו הם חובקי עולם ושמקום מגוריו בנקודת זמן כלשהי אינו מעיד דבר לא על האינטרסים הללו ולא על נאמנותו הלאומית, שמטבע מהותו היא מטושטשת ממילא. האבחנה הרלוונטית היחידה לסוגיית הריכוזיות ולקשרי הון-שלטון היא בין טייקונים שאין להם אינטרסים כלכליים במדינת ישראל לבין כאלה שיש להם אינטרסים כאלה. אין זה מפתיע שאינך קורא בשמם של אותם "פטרונים אמריקנים שלו מעורבים עד קצה ארנקם בהחלטות המדיניות של ממשלת ישראל", אבל לכולנו ברור שאתה מתכוון קודם-כל לשלדון אדלסון, האיש שמשך את השטיח מתחת לרגליו של יצרן הכזבים המשלם את שכרך. למה שלא תנקוב בשמו ותשיב על תביעת דיבה מצידו? אלו ראיות יש לך על מעורבותו (או על מעורבותו של רון לאודר) בתהליכים המדיניים בישראל? על מעורבותם של אחרים שאינם "שלנו", אבל לעומת זאת "משלנו" - דווקא יש, כפי שתראה בהמשך. אדלסון הוא אחד מעשירי ארה"ב, ועסקיו בה רבים ומסועפים. עסקו היחיד בישראל הוא העיתון "ישראל היום", המרוויח מעט, אם בכלל. עסק מסוגו וגודלו של "ישראל היום" כלל אינו ברזולוציה של אדלסון. לנוכחותו בזירה הציבורית הישראלית (כן, אולי בעידודו של נתניהו ואולי אפילו לפי בקשתו המפורשת) יש מטרה אלטרואיסטית: להעביר מן העולם את ההגמוניה שהייתה לעיתונך בזירה הזו. הדבר הכרחי בגלל האג'נדה הפוליטית שהוא מוביל באמצעות מסע של חצאי אמיתות (במקרה הטוב), לפחות מאז שהגיע אריאל שרון לראשות הממשלה. לכן, מעורבותו של אדלסון אינה "מעורבות עד קצה ארנקו בהחלטות המדיניות של ממשלת ישראל", אלא מהלך שנועד לנקז מהשיח הציבורי את הסחי והמיאוס היוצאים מעיתונך כמעיין נובע. ואם זה משרת גם מניע פוליטי של נתניהו - לו יהי כן: המחיר ראוי. אדלסון לא קיבל בתמורה שום זיכיון מנתניהו. מניין לי? כי אתה ודאי לא היית מחמיץ הזדמנות לאיזו רמיזה ארסית, אם רק היה מזדמן לך ולו אפס קצהָ של ראייה-לכאורה. כאמור, האבחנה שלך בין הטייקונים "שלנו" לבין אלה "שלו" היא מלאכותית, וכל כולה באה להתמודד עם מציאות שאינה נוחה לשכמותך, שבה עַם מטומטם מעדיף את נתניהו על מועמדיו חסרי היושרה ו/או ריקניים של עיתונך, המביט בעיניים כלות כיצד שלדון אדלסון נוגס ברווחיו ולכן מחפש דרך למסדרונות שלטון מושחת על-ידי קידום מכירות של מועמדים מושחתים (שרון, אולמרט) או פתאים (לבני, לפיד). שלי יחימוביץ, לעומת זאת, לא מעניינת אותו בכלל: היא איננה פתיה וגם מושחתת איננה.

והנה מה שרואה העם המטומטם:

- שנתניהו הוא ראש הממשלה היחיד שהתמודד וממשיך להתמודד עם בעיית הריכוזיות, עד כדי כך שהטייקונים שלנו כבר התחילו להזיל דמעות תנין על ש"אי-אפשר כבר לעשות עסקים בישראל": פתאום כאן כבר לא זימבאבואה. - שטייקונים, גם "שלנו" וגם כאלה "שלו", מימנו ומממנים מאמצים של שכמותך (ו"המחאה החברתית" בכלל זה) להפיל את נתניהו באמצעות הרחוב, אחרי שהתברר לכם שבקלפי לא תצליחו. מה שמפריע לך באמת הוא שהטייקונים "שלו" בולמים את נגישותם של הטייקונים "שלנו", שהם-הם מורסת ההון-שלטון, אל ההחלטות המדיניות של ממשלת ישראל ובכך מונעים את מכירת עתידם של ילדינו תמורת "סינגפור של המזרח התיכון": אותה סינגפור שמכר לנו הפוליטיקאי, שהוא "על הדרך" גם נשיא, לפני 1500 הרוגים, וזו שניסה להמיט עלינו העבריין שאתה כל כך רוצה לראותו ליד הגה השלטון. - שמי שהביאנו הכי קרוב שאפשר ל"סינגפור של המזרח התיכון" הוא דווקא האיש שאתה ושכמותך מכנים "ימני קיצוני", למרות שאמר "שתי מדינות לשני עמים" ולמרות שעשה מה שלא עשה אף ראש ממשלה לפניו - הקפיא התנחלויות. אתה, לעומת זאת, לא מטומטם בכלל: אתה משתלב נפלא בספין ההירואי שמבצע עיתונך מאז הרשעת אולמרט, המיועד למכור לנו אותו על-ידי כך שהוא זועק את השקר "הוא זכאי" פעמים רבות וחזק. מה לא עושים בשביל חבר? האדם האחרון שפגש יצחק רבין לפני שיצא לכיכר באותו ערב מר ונמהר היה הטייקון מרטין שלאף, שהוא אזרח זר, כמו אדלסון. שלא כאדלסון, אז היו לשלאף אינטרסים בקזינו ביריחו ובשדה הגז שמול עזה, ביחד עם שני צדיקים ידועים: סלאם פיאד ויאסר ערפאת. בתוקף האינטרסים הכלכליים הללו היה לשלאף אינטרס אדיר בהעמקת המדיניות הצ'מברלינית של רבין, שהייתה תנאי הכרחי להפעלת שני עסקיו אלה. מן הסתם קרבתו לאוזנו של רבין לא הזיקה לו בעניינים הללו, אבל זה כבר עניין למאמר אחר. שמעון פרס נמלט בעור שיניו מעבירת מימון בחירות שבה היו קשורות תרומותיהם של ברוס רפופורט, דניאל אברמס וחיים סבן - כולם אזרחי חוץ ותושבי חוץ. אלה גם תרמו ל"מרכז פרס לשלום" הפועל, כידוע, למען מטרה אלטרואיסטית ובכלל לא פוליטית: הוא "רק" מנסה להוכיח שעם מטומטם אינו מסוגל להבין שהפלשתינים הם פרטנרים אידיאליים לשלום, למרות כל מה שקרה פה מאז אוסלו. את זה הוא עושה - איך לא - באמצעות שפיכת עשרות-מיליונים שאינם מבוקרים ציבורית על פרויקטים משותפים לישראלים ולפלשתינים מן המחנות הנכונים. כאשר תרם לפרס, היו לרפופורט אינטרסים בחברות הישראליות - קרן אתגר, לפידות, פז וחנ"ל. אריה אבנרי ("זעקי ארץ מושחתת", ע' 263) מספר על הקשרים בין השניים, על סמך מסמכים שהראה לו לא אחר מאשר רבין: "...פרשה טעונה שטרם נחשפה אז, הכרוכה בהתחייבות שהעניקה ממשלת ישראל בשנות ה-80, בתקופת כהונתו של פרס בראשה, לא לפגוע בתוואי של צינור נפט גדול שחברה בינלאומית גדולה תכננה לבנות בין עירק לירדן - חרף החשש שארגוני הטרור ינצלו את החסינות הישראלית ויקימו בסיסים בצמוד לתוואי הצינור. מי שתיווך בעסקה הזו היה איש העסקים...ברוס רפופורט, ידיד קרוב של פרס שתרם כספים רבים למפלגתו. ואמנם, בתמורה למתן ההתחייבות אמורה הייתה מפלגת העבודה לקבל תרומה כספית גדולה ממנו". טרם הוגשה תביעת דיבה למרות שהספר כבר בן ארבע. כל הארבעה לא "שלנו", לפי האבחנה שלך, אבל, לעומת זאת, "משלנו" ולכן להם מותר: הם הרי מחזיקים בעמדות ה"נכונות" הרלוונטיות ל"החלטות המדיניות של ממשלת ישראל" או לפחות מממנים את בעלי העמדות הללו. לדידך רק לאדלסון וללאודר אסור, ומאחת משתי סיבות: או שאין להם בכלל עמדות כאלו, או שהן הפוכות לאלו של האיש שנתן לך את פרס ישראל ושאת שובו להגה השלטון אתה מנסה לקדם באמצעות כתבות מסוג זה. ועכשיו, ברנע, שואל העם המטומטם את העיתונאי החכם, מה מן השניים בריא יותר לדמוקרטיה: שימוש בכספך האישי כדי להשפיע על דעת הבוחרים באמצעות עיתון או על פעולות הנבחרים בתפקידיהם כמחוקקים וכחברי ממשלה באמצעות מימון מפלגותיהם? מה מבין שני אלה הם קשרים פסולים של הון-שלטון ומה איננו כזה? אתה כבר מזמן לא עיתונאי, "ברנע". למה שלא תתפרנס ממה שאתה באמת יודע לעשות - ייעוץ אסטרטגי וקופירייטינג לגנבי דעת ו/או פלקטים חסרי נפח מסוגם של אולמרט, לפיד, לבני ומופז?