קברניטי הביטחון והמודיעין הנכבדים של מדינת ישראל. כעת, במלאת 18 שנים לנפילתו בשבי של הנווט הנעדר רון ארד, אני שוטחת בפניכם בקשה. וזו בקשה קשה מנשוא גם לי עצמי, אולם היא מחויבת המציאות והחיים: אנא, הכריזו על רון ארד כחלל, שמקום קבורתו לא נודע.
קרוב לוודאי, שתתרעמו עלי. כי מי אני, כרמית גרינפלד-זרביב האלמונית, שאעז להציע הצעה חצופה כזו, לסתום את הגולל על חייו של רון ועל המאמצים לאתרו. אבל לי ולרבים שכמותי איכפת מאד מרון וממשפחתו. ואנחנו מייחלים לרגע, שתגאלו אותם - המתים והחיים - מסבלם וממסע התעתועים הממושך, שבו אתם מוליכים אותם. וגם אותנו.
הגיע הזמן, קברניטים נכבדים, שתביטו לאמת בעיניים ותודו במה שיודע כל ילד בישראל: שרון ארד לא גר כאן יותר, על הפלנטה המקוללת הזאת. והוא לא גר כאן כבר שנים רבות. כי רון, גיבור ישראלי צנוע ותם, נפל בשבי החיזבאללה בלבנון, באוקטובר 1986 ומאז שנת 1987 - שאז התקבלו ממנו מכתב אחרון ותמונה - אבדו עקבותיו ולא נודעו. ולא צריך להיות ראש שב"כ כדי לדעת, שרון עונה בשבי עינויי תופת של הגוף והנפש והתייסר בסבלו, ככל שיכול בן-אנוש להתייסר. אולם, היסורים האלה תמו. ואם יש גן-עדן, שבו מלאכים פורטים עלי נבל, הרי שרון שוכן שם לבטח ואלוהים בכבודו ובעצמו, משיב רוח בשיערו.
יתכן שניתן היה למנוע את סאגת-הסבל הזו בשנות ה-80', כשרון עדיין חי ויתכן גם שלא. אולם, ב-18 השנים שחלפו, לא הבאתם כל ישועה לרון ולמשפחתו. ולכן, הבה נודה, לא תביאו להם ישועה גם בעתיד ומוטב שתחוסו עליהם, תכריזו על מותו ותשחררו אותם לחיים.
כי הנה, ראו בעצמכם מה עוללתם למשפחת ארד, כשכפיתם עליה את מסע-החיפושים העקר: אשתו של רון הטלטלה שנים בין תקווה ליאוש וחייה הפרטיים היו למירמס, בתו גדלה וצמחה ללא אב וללא קבר להניח עליו פרח, ואמו נפטרה חולה, רצוצה ודואבת. וכעת במאמציכם "להשיב את רון הביתה", אתם אונסים גם את שני אחיו לשאת בנטל החיפושים. ואם לא תשחררו אותם מנטל שקרי זה, יאלצו גם הם לשאת אותו, כצלב על גבם, עד יום מותם.
ואל תגידו לי, שמדינת ישראל לא נוטשת את שבוייה ואת נעדריה. הפרה הקדושה הזאת, ששמה "מדינת ישראל לא נוטשת", כבר רמסה למוות משפחות רבות. עכשיו היא מועכת תחת כובד משמניה את משפחת ארד.
וגם אל תגידו לי, "שעדיין יש תקוה" ו"שהגיע מידע חדש, שרון כלוא באירן". נהייתכם הממושכת אחר מידעים שקריים, שבאו מפיהם של נוכלים ומופרעים, לא סייעה במאומה לפתור את תעלומת רון ארד. היא רק הביאה להשפלה חוזרת ונשנית של מדינת ישראל בעיני אויביה ובעיני העולם כולו.
אילו היה רון חי ושבוי בידי שלטונות אירן, או דומיהם, הם היו מציגים אותו שוב ושוב, באמצעי התקשורת העולמיים, מתחנן על חייו, כשהוא כפות ככבש ואקדח צמוד לרקתו. כי זו דרכם החייתית של שליטי האיסלאם להשיג את מבוקשם. ואל תטעו לחשוב, אפילו לרגע, שדווקא לרון הם היו עושים הנחות.
אז אנא מכם, עשו את מעשה החסד האחד והיחיד, שאתם יכולים לעשות והכריזו על מותו של רון. תנו, סוף-סוף, למשפחתו לחיות חופשיה מתעתועי חוסר-הודאות ותנו לנווט האובד הזה לנוח על משכבו בשלום.
תהא נשמתו האהובה של רון צרורה בצרור החיים.
