תושב דליית אל-כרמל בן ה-26 איברהים קוזלי, הבחור שמצא את שרידי גופת החייל הנעדר מג'די חלבי, דורש לקבל עשרה מיליון דולר. חלבי נעדר מאז מאי 2005 כשיצא את ביתו לכיוון הבסיס שבו שירת.
את הפרס הגבוה בסך עשרה מיליון דולר הציעה עמותת 'לחופש נולד' למי שיספק מידע אמין שיוביל למציאת אחד מנעדרי צה"ל. העמותה אומנם התפרקה כבר, אבל מי שנבחר להיות עורך-דינו של קוזלי, ווג'די כעבייה, אינו מתייאש: הוא מסביר שחשוב לקיים הבטחות, אחרת אנשים יאבדו אמון בגופים המציעים פרסים ולא יסייעו בחיפושים אחר חיילים נעדרים; לפיכך, חלבי צריך לתבוע את האחראים. על הכוונת: העמותה שהתפרקה ומשרד הביטחון.
לפי הפרסומים, קוזלי קיבל עשרות שיחות טלפון מעורכי-דין שהציעו לו לתבוע את כספי הפרס. לא נעים להגיד שכשכרישים מריחים דם הם שוחים במהרה לכיוון טרפם; אז לא נגיד. עוד יותר לא נעים להגיד שקוזלי, שמציין כי היה חברו של הנעדר, צוטט שאמר השבוע: "מגיע לי פרס על מציאת הגופה. אני לא מוותר על הכסף".
זה לא נעים, ולא רק מפני שחלבי - לעיל "הגופה" - היה חברו. גם לא מפני שקוזלי ועו"ד כעבייה מזלזלים באינטליגנציה שלנו כשהם טוענים שהכסף לא באמת מעניין אותם, רק העיקרון. זה במיוחד לא נעים משום שאופורטוניזם, ודאי בהקשר רגיש כמו זה, הוא דבר רע.
במקום זה היינו רוצים שאיברהים קוזלי יהפוך לאחד מאותם ישראלים שכיף להגיד את שמם ולהיזכר כיצד נהגו באבירות למרות שיכלו לבחור בדרך הקלה והמשתלמת-להם יותר. למשל אבי טויבין, היחיד שקפץ למי הירקון והציל את השייטת יסמין פיינגולד מטביעה או כל אותם מוצאי אבידות יקרות ערך שהשיבו אותן לבעליהן וסירבו לקבל תמורה.
קוזלי, איש עקרונות שכמותו, כבר הודיע שחלק מהכסף שיקבל יוקצה לבניית אנדרטה לזכר חלבי ז"ל - השקעה די גדולה כשיש בכיסך רק עשרה מיליון דולר. בראיון טלוויזיוני אחד אף הוסיף שיעזור גם למשפחות הנעדרים. מי יודע, אם ממש ילחצו עליו, אולי הוא אפילו יתרום כמה עצים לשתילה בכרמל.
