נו, מאשימים את
אביגדור ליברמן בכך ששוחח עם מי מחבריה ועדת המכרזים.
הרי גלוי וידוע ש-90% מהמכרזים המתפרסמים הם מכרזים תפורים. קודם מוצאים את החתן ואח"כ מדביקים לו את התפקיד. ברוב המכרזים לא מתפרסם המכרז, אלא אם כן ידוע מראש מי יזכה בו.
זהו לאמיתו של דבר המצב אשר לפיו ועדת המכרזים היא בגדר הצגה כלפי חוץ, הצגה הנערכת על-פי חובת המכרזים. כלום אפשר לבחור מועמד לתפקיד כלשהו בכול רמה בסולם ההיררכיה מבלי שהבוס הממונה יסכים ושהמינוי יהיה על דעתו ובברכתו, שהרי אם יבחרו מועמד שאין הבוס חפץ בייקרו הרי מי הוא זה ואיזה הוא הגורם שיכול למנוע מהבוס הכשלת בעל התפקיד ולנטרל אותו.
הדבר נכון לכול מערכת מנהלית ובמיוחד כאשר מדובר בתפקיד לשירות אישי.
מוזר שמאשימים את ליברמן שדיבר עם חברי ועדת מכרזים וציין מי הוא המועמד המועדף עליו. מה פסול בכך? מה התמימות הזו? מי בדק בעבר אם שרת החוץ בזמנו
ציפי לבני לא דיברה עם חברי ועדת המכרזים במכרז למינוי כזה או אחר במשרד החוץ? ואם דיברה, אז מה קרה?
הרי ממה נפשך, אם השר השפיע על חברי הוועדה לעשות כרצונו, ורצונו נוגד את רצונם ועשו רצונם כרצונו, הרי שיש להעמיד לדין את חברי הוועדה ולא את כבוד השר.
יש לבחון רק שאלה אחת: האם המינוי ראוי, ושאלה זו תיבחן, הלכה למעשה, בביצוע התפקיד במשך תקופה מסוימת, זמן למידה, הכוונה וכושר הביצוע על-פי מדדים השוואתיים.
ההתערבות של השרים או המנכ"לים במינויים נדרשת לעיתים ויש אף מינויים ללא מכרזים. לא מזמן מונה סגן רמטכ"ל על-פי מינוי של שר הביטחון. נו, מדוע ללא מכרז ומדוע מונה זה ולא אחר ועם מי דיבר שר הביטחון?
אומרים שהמינוי בוצע בגלל שהשר קיבל תמורה בדמות של מידע אודות חקירה שמתנהלת כנגד השר, קודם כל הצחקתם אותי, שהרי עניין החקירות כנגד השר גלוי וידוע. שנית יש להוכיח כי השר בקש את המידע וכנגד המידע הבטיח תמורה כלשהי למוסר המידע.
כמו-כן יש לבחון ולהוכיח מה תועלת עשה השר במידע על החקירה חוץ מהורדת המים בשירותים כדבריו. האם יש תמורה לאסלה?
יתרה מכך, סדר הדברים צריך להיות הפוך: דרישה לקבלת מידע, הבטחה בתמורה ויישום ההבטחה. במקרה זה רצה מוסר המידע למצוא חן בעיני אדוניו וגילה לו סוד גלוי וידוע. אין ספק שהיוזמה למסירת המידע "הסודי" באה מצד המוסר שאם השר ידע על כך הרי שאין כאן הגדרה של סוד.
אין לי ספק שהשר במקרה זה נהג ככל יתר השרים, בכול ממשלות ישראל שנהגו ונוהגים לתפור את רוב המכרזים ולכן אני תמה על מה ולמה המהומה.
"את חטאי אני מזכיר היום"
לפני שנים רבות מינו אותי כחבר בוועדת המכרזים של נציבות שירות המדינה, התמלאתי בגאווה ולקראת הכנוס הראשון של הוועדה, השוכנת בבניין הנציבות המחובר למשרד ראש הממשלה. התייצבתי לאחר שקיבלתי ערימות של שאלונים ונתוני המועמדים למספר תפקידים במשרד הבריאות, הכנתי שאלות לכול מועמד, התלבשתי יפה בשביל המעמד וכמובן שהופעתי בזמן.
שיננתי לעצמי את השאלות המיוחדות: תאר את עצמך, למה אתה חושב שאתה מתאים, מה תשפר בתפקיד ועוד שאלות שכיחות על זה הסוג.
למרבה ההפתעה ציינה בפני מרכזת הוועדה: "תראה, יש כמה מועמדים שלא יופיעו כיוון שהמכרז פורסם לפני כ-8 חודשים והם בינתיים מצאו עבודה אחרת... עוד דבר שאתה צריך לדעת. במספר מכרזים שפורסמו מועסק זה כמה שנים עובד בפועל".
אם כן העליתי תמיהה: "אז מדוע מקיימים מכרז לתפקיד המאויש זה מכבר בעובד מסור והוא נחשב בבחינת מסמר תקוע. מה הטעם לטרטר מועמדים ולטעת בהם אשליות ובנוסף לבזבז זמן יקר והוצאות של פרסום, מבחני התאמה ועוד?"
"מה לעשות", השיבה לי המרכזת. "יש חובת מכרזים וצריך לעמוד בחובה זו".
וכאן שמתי לב שמכרזים זה בעצם "מכרים" עם ז' באמצע. לכן אמרתי לעצמי שאני לא אופיע עוד בהצגות של ועדות המכרזים וכך היה.
אומרים שליברמן הפר אמונים בכך שלא ציין שהמוסר מסר לו מידע ושזה חמור. נו באמת. אם היה מציין את העובדה שקיבל מידע היו יורדים ממנו? "למה קיבלת? למה הזמנת? מה הבטחת?", היו שו אלים. האם התוצאה הייתה שונה?
האם "הסחר-מכר" שעושים בין המפלגות ובמעבר ממפלגה למפלגה זו לא הפרת אמונים? זוכרים את ה"מיציבושי"?
לא מזמן ערקו שבעה חברי כנסת מקדימה ובאו בתנועה אחורה ועוד גרפו עמם כספי מימון מפלגות? נו, האין בכך הפרת אמונים? לבוחרים, לעם וגם, מה לעשות, יש כאן בזבוז כספי ציבור.
עוד מעט יתנהל משא-ומתן על הסכמים קואליציוניים ותתחיל המכירה הגדולה. זה תמורת זה וזה כנגד זה. האין זה חמור על אחת כמה וכמה מההאשמות כלפי השר ליברמן?
אין לי ספק שכתב האישום נגד ליברמן תפור מראש שכן הפרקליטות התרשלה בתיק העיקרי ומשכה את זמן החקירה מעבר לנדרש, כמה שנים של חקירות וחשדות שלא הולידו ממש ולכן כדי להצדיק את ההתרשלות, בבחינת "פטור בלא כלום אי-אפשר" - צריך כתב אישום. יש בכל זאת איזה דג בחכה.
החיפזון להגיש כתב אישום לפני שבוצעה חקירה של חברי הוועדה שבחרו במוסר (ואולי במסר) מלמד על כך שכתב האישום נגד השר היה תפור מראש.
גם כבוד השר נחפז כאשר הודיע על ההתפטרות לפני שראה את כתב האישום. הוא לא היה ולא צריך להתפטר, במיוחד כאשר לפי מצב הדברים כמתואר כאן אין כל יסוד לאשמה.
השר ליברמן עומד לבחירה בפני המכרז האמיתי. חברי הוועדה הם כלל הבוחרים בבחירות לכנסת.
אין ספק שמכרז זה אינו תפור והחלטת הבוחרים תקבע אם הוא ישמש כשר או לא.
