סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין, תוחם לכאורה את מסגרת הזמן האפשרית, במהלכה רשאים הן מנהל מיסוי מקרקעין והן הנישומים, להחליט או לבקש את תיקון השומה. עמדת רשות המיסים היא כי ניתן לתקן את השומה, אך ורק במסגרת הזמן הקבועה בסעיף 85, קרי ארבע שנים. לגישתה, במקרים בהם חלף המועד, אין כל סמכות לתקן את השומה.
עמדת רשות המיסים הייתה כי סעיף 107 לחוק, הקובע כי המנהל רשאי להאריך כל מועד שנקבע בחוק מיסוי מקרקעין, הינו סעיף שעוסק במועדים דיוניים קצרים, אך לא במועדים מהותיים דוגמת סעיף 85 לחוק, ומשכך אינו דר בכפיפה אחת עם סעיף 85, שהינו הסעיף היחיד מכוחו ניתן לתקן את השומה. עמדה זו קיבלה חיזוק בפסק הדין בעניין ו"ע 1042/06, יונה קליימן נ' מנהל מס מרכז. ברם, לאחרונה, השתנתה המגמה. בע"א 7759/07, נאמרה על-ידי כב' השופט רובינשטיין אמרת אגב, לפיה ניתן להאריך את המועד לתיקון שומה גם מכוח סעיף 107 לחוק. נציין כי השופטים פוגלמן ועמית השאירו מסקנה זו, בצריך עיון.
בפסק הדין בעניין ו.ע 22634-01-12 קבוצת עונאללה נ' מנהל מס שבח חיפה, אימץ כב' השופט סוקול את אמרת האגב של כב' השופט רובינשטיין וקבע כי ניתן במקרים מסוימים להאריך באמצעות סעיף 107 את המועד לתיקון שומה הקבוע בסעיף 85. גם ועדת הערר בירושלים, אימצה לאחרונה מסקנה זו. במסגרת פסק הדין בעניין ו.ע 3025/09 עזבון המנוח עמדי נ' מיסוי מקרקעין ירושלים, קבעה ועדת הערר כי ניתן לעשות שימוש בסעיף 107 לחוק, ולהאריך את המועד לתקן את השומה גם אם חלף המועד לפי סעיף 85 לחוק. נציין כי הפסיקה קבעה כי הארכת המועד לפי סעיף 107 צריכה להיעשות בזהירות תוך הבאה בחשבון של אינטרס ההסתמכות והקושי הראייתי.
מגמת הפסיקה היא כי נישומים שפעלו
בתום לב, ויש בפיהם סיבה טובה מדוע יש צורך להם להאריך את המועד, יכולים לבקש לתקן את השומה, גם בחלוף תקופה של ארבע שנים. צריך לזכור, כי כפי שהנישומים יכולים לעשות זאת, הרי שלפי מגמת הפסיקה, גם מנהל מיסוי מקרקעין, יכול לעשות זאת במקרים מסוימים. לכן, לא נתפלא אם במקרים חריגים, ולאור הפסיקה האחרונה, יפעל מנהל מיסוי מקרקעין לתיקון שומה בהתבסס על סעיף 107 לחוק.
