לקראת היתכנות של גיבוש הסכם אם בין אירן וארצות הברית ואם בין אירן וה-P5+1 בנושא הגרעין, מובא להלן מתווה אפשרי להסכם כזה, המבוסס על קבלת המרכיבים החיוניים לשני הצדדים. נראה כי שני הצדדים מעוניינים להגיע להסכם בנושא הגרעין, ובכך לנטרל את המשבר הנראה בלתי נמנע, משבר שנראה שמוביל לאפשרות שארצות הברית ו/או ישראל יתקפו את מתקני הגרעין של אירן. על-מנת להגיע להסכם כזה עליו להכיל מרכיבים, שכל צד אינו יכול לוותר עליהם, ומצד אחר להכיל מרכיבים שישיגו לצד השני את הביטחונות החיוניים לו. המרכיבים החיוניים לשני הצדדים שבמקרה שאין ביניהם ניגוד מהותי אפשר לבסס עליהם הסכם עתידי הם כלהלן:
המרכיבים החשובים לארצות הברית:
- המרכיב המרכזי: לא יתאפשר מצב בו תהיה לאירן האפשרות לפרוץ קדימה ולהעשיר אורניום לדרגה צבאית תוך פרק זמן של פחות משנה.
- לא יתאפשר מצב בו תהיה לאירן היכולת להפריד דלק מוקרן ממקור כלשהו ולהפיק ממנו פלוטוניום בכמות משמעותית.
- לא יתאפשרו מחקר ופיתוח של מנגנוני נפץ גרעיניים.
- יקוים משטר פיקוח יעודי מוסכם שיאמת בצורה שוטפת את ההסכמים. לא תהיה כל אפשרות לבטל את משטר הפיקוח או לשנותו באופן חד-צדדי.
מרכיבים אירניים חיוניים בהסכם:
המרכיב הבסיסי (סמוי): אירן חייבת לשמר בידיה את הטכנולוגיות ואת האופציה לייצר נשק גרעיני אם תחליט על כך.
- לאירן הזכות המלאה לקיים פרויקט גרעיני אזרחי למטרות שלום.
- לאירן הזכות המלאה להעשיר אורניום במטרה לספק דלק גרעיני לכורים למטרות שלום.
- על מועצת הביטחון ומדינות אחרות (שלא חברות בה) להסיר באופן מוחלט את הסנקציות שהוטלו על אירן.
- הפיקוח על פרויקט הגרעין האירני יבוצע על-ידי סבא"א ולא על-ידי מדינה או קבוצת מדינות יעודיות.
- ארצות הברית לא תפעל להפלת המשטר.
בנוסף, יש לארצות הברית שורת סוגיות אסטרטגיות בהן היא חלוקה עם אירן ונמצאת עימה בעימות רב שנים: אירן כמדינה התומכת בטרור ומפעילה טרור; הפגיעה בזכויות-אדם באירן, השאיפות ההגמוניות של אירן בתחומי המפרץ ובאזור כולו והעוינות עד כדי קריאה להשמדת ישראל.
מצד אירן, כל הסכם עם ארצות הברית יראה ככניעה ל"שטן הגדול". עם זאת, אין ספק, כי אירן תוכל להציג כל הסכם שיכיל את המרכיבים החשובים לה כניצחון גדול, דבר אשר יאפשר לה להצדיק את המשא-ומתן ואת ההסכם עם האמריקנים.
ראשי פרקים לטיוטא אפשרית להסכם בין ארצות הברית ואירן
מבוא
שני הצדדים מכירים בזכותה הבלתי מעורערת של אירן לקיים ולפתח תוכנית גרעינית אזרחית לצרכי שלום. הסכם זה בא לממש זכות זו.
ליבת ההסכם - הנושא המדיני
1. ההסכם הוא בין ארצות הברית ואירן, בתמיכת ה-P5+1 כאשר סבא"א מהווה שותף פעיל להסכם.
2. הצדדים מכריזים על סיום מצב העוינות ביניהם.
3. יקוימו מגעים שגרתיים ורצופים בין המדינות.
4. ארצות הברית תסיר את הסנקציות המיוחדות לה, ותפעל להסרת הסנקציות שהוטלו על-ידי מועצת הביטחון וקבוצות מדינות אחרות. הסנקציות יוסרו באופן מדורג - על-פי התקדמות יישום ההסכם, ובפרט לגבי הוצאת החומרים מאירן וסגירת מתקן ההעשרה בפורדו.
פירוט טכני - ייצור חומרים
1. יכולת ההעשרה של אורניום באירן, בכל הטכנולוגיות יחדיו תוגבל ל-5000 kg SWU/year.
2. לא תבוצע העשרת אורניום באירן מעבר ל-5% אורניום-235, המיועד לשימוש בלעדי בכור הכח בבושהיר. פעילות העשרת האורניום, בכל שיטה שהיא, תתאפשר אך ורק במתקן בנתנז.
3. מתקן ההעשרה בפורדו ינוטרל מכל פעילות גרעינית, וכל ציוד ההעשרה שבו יפורק ויועבר מהמקום.
4. כל אימת שייווצר באירן מלאי של 500 ק"ג אורניום מועשר (כתרכובת UF6) תועבר כמות זו, באופן מידי, לייצור דלק בתרכובת UO2 עבור הכור בבושהיר, אם ב-UCF ואם ברוסיה.
5. דלק גרעיני מוקרן מהכור בבושהיר יועבר במלואו לרוסיה. דלק גרעיני לכורים אחרים ירכש מחוץ לאירן, וחוזה הרכש יכלול את חובת החזרת הדלק לאחר הקרנתו, לארץ מוצאו.
6. אירן לא תפעיל את כור IR-40 המוקם והולך באראק, ולא תקים או תפעיל כל כור אחר המתודלק בדלק שהעשרתו פחותה מ-3.5%.
7. אירן לא תקרין מטרות אורניום טבעי היכולות לשמש להפקת פלוטוניום, ולא תקרין מטרות העלולות לשמש להפקת טריטיום.
8. לא תותר כל פעילות הקשורה להפרדת פלוטוניום מדלק גרעיני מוקרן, מעבר לפעילות מעבדתית, במשקל דלק מוקרן שלא יעבור קילוגרם בודד לשנה.
פירוט נושא: העמקת הפיקוח בינלאומי
1. מטרת הפיקוח, היא לוודא שאירן מקיימת את כל סעיפי ההסכם ככתבם וכלשונם, ושאינה מקיימת פעילויות בלתי מורשות ובלתי מוצהרות בהתאם להסכם זה.
2. מערך הפיקוח יסתמך על המידע המגיע ממקורותיו, ועל מידע אחר, בבואו לתכנן את פעילויותיו.
3. אירן תחזור ותאשרר את ה"פרוטוקול הנוסף", שהרחבתו תשמש כבסיס לפיקוח המורחב, בהתאם להסכם הנוכחי.
4. הרחבות הפיקוח יכללו:
4.1. גישה חופשית לכל אתר ומתקן באירן;
4.2. הרשאה לדיגום ומדידה בכל מקום באירן או בשטח שהוא בריבונות אירנית;
4.3. גישה בלתי מוגבלת לתיעוד ומסמכים, כולל מחשבים ותיעוד מדעי וטכני;
4.4. גישה בלתי מוגבלת לאישים באירן;
4.5. צילום שוטף בנקודות רגישות אשר יקבעו על-ידי מערך הפיקוח. הצילומים יועברו בזמן אמת למרכז פיקוח מחוץ לאירן. הפרעה לצילום תיבדק מיידית;
5. תוקם ועדת מומחים בינלאומית בלתי תלויה שתפקח על תוצאות פעילות מערך הפיקוח ותפתור חילוקי דעות לגבי משמעות פעילויות פיקוח, אם יתגלעו כאלו.
קיום ההסכם
1. ההסכם יכנס לתוקף 30 יום לאחר חתימתו. ההסכם יבוטל אוטומטית אם לא יאושרר על-ידי שתי המדינות תוך 60 יום לאחר מכן.
2. ההסכם אינו מוגבל בזמן, וכל שינוי יוכנס בו רק בכפוף להסכמה בין שני הצדדים.
3. הפרת ההסכם, אם תיקבע ככזו על-ידי ועדת המומחים, תגרור אחריה חידוש אוטומטי של הסנקציות בהקיפן המלא, ללא צורך באשרורים נוספים.
4. הפרה מנהלית, כגון הגבלת פעילויות הפקחים, תגרור אחריה חידוש הסנקציות ללא צורך באשרורים נוספים.
דיון
האם הסכם כזה הוא בכלל אפשרי? לאירן חשוב לקנות זמן נוסף, ולהמשיך להרחיב ולבסס את התשתית הגרעינית שלה; לארצות הברית חשוב השיח ותהליך ההדברות (engagement), כאסטרטגיה עם הסיכונים הנמוכים ביותר לעצירת האיום הגרעיני האירני. ניתוח המרכיבים מראה שייתכן אזור הסכמה בין הצדדים. אם ארצות הברית תספק לאירן את הניצחון העקרוני - הזכות להעשיר - ומאידך אירן תסכים להגבלת היקף תפוקות ההעשרה, להחמרת הפיקוח ולהוצאת חלק הארי של התוצר מאירן - ההסכם איננו בגדר בלתי אפשרי. על המשא-ומתן להסתיים תוך 60 יום מתחילתו. אם לא יושג הסכם תוך פרק זמן זה, יוכרז על כשלונו.
ההסכם אינו מונע באופן מוחלט את האפשרות, כי אירן תמשיך בפעילותה הגרעינית בצורה נסתרת מהעין. אין ספק, כי אירן תנסה למתוח את החבל עד כמה שאפשר, ותביא למצבים משבריים בכדי לבחון את תגובות הצד השני. מאידך-גיסא, לא קל יהיה להגיע להחלטה, כי אירעה הפרה חמורה, ועוד יותר מכך להפעיל בחזרה את הסנקציות.
מבחינתה של ישראל אין ההסכם טוב, שכן הוא אינו סותם את הגולל על תוכנית הגרעין הצבאית האירנית אלא רק מעכב אותה, לזמן בלתי ידוע. ככל הנראה לא תהיה לישראל ברירה, אלא לומר הן בעל כורחה. אי-האמון האינהרנטי של ישראל כלפי המשטר הנוכחי האירני, בהסתמך על אירועי העבר, לא יאפשר לברך על המוגמר במקרה זה. היה ויקרה הנס, ואירן תשמור בקפדנות על ההסכם, שלא בהרגשת כפיה, יהיה זה מצב חדש, שאולי גם יאפשר יחסים חדשים עם הרפובליקה האיסלאמית. ההסתברות לכך, למרבה הצער, הנה קלושה.
