מה נשכח בשמיים הפתוחים

תוכנית משרד התחבורה הנקראת "שמיים פתוחים" עמדה במרכז הוויכוח הציבורי בימים האחרונים. במגזין החדשות של ערוץ 2 ביום שישי זה (19.4.13) התעמתו שר התחבורה ומנכ"ל חברת אל-על, כמובן ללא שהגיעו לכלל הסכמה. עמדתו של שר התחבורה התרכזה בעיקר בנימוק שהתוכנית כבר עברה דיונים רבים ואושרה ולכן אין שום סיכוי שהממשלה תסכים לפתוח אותה שוב לדיונים. מאידך-גיסא התרכז מנכ"ל אל-על בהסבר די כוללני, שתנאי השוק של החברות הישראליות אינם שווים מול החברות האירופיות. לדוגמה, לאל-על עלויות גבוהות מאוד של אבטחה שאינן מכוסות במלואן על-ידי הממשלה, בעוד שלחברות האירופיות אין כלל עלויות כאלו. בתגובה לכך ענה שר התחבורה, כי לאחר שהממשלה תאשר את התוכנית ניתן אולי לדון בהעלאת השתתפות הממשלה בהוצאות האבטחה. דוגמה נוספת לחוסר האיזון בתנאי השוק (שהובאה על-ידי העיתונאי אמנון אברמוביץ') הינה שחברת אל-על מנועה מטיסות בשבתות וחגים, דבר הנותן יתרון מהותי לחברות האחרות. משרד התחבורה לא לוקח בחשבון לחברות הישראליות ישנן מגבלות נוספות הנובעות משיקולים מדיניים. דוגמה שנשמעה באותו דיון, שחברת התעופה הטורקית מקיימת טיסות רבות בין ישראל לטורקיה בעוד שהחברות הישראליות לא פועלות שם כלל. עובדה זאת מאפשרת לחברה הטורקית להציע לנוסעים ישראלים טיסות המשך רבות יותר ליעדים שהחברות הישראליות לא מגיעות אליהם. אמנם כל הדיונים בנושא התוכנית מתרכזים בהיבטים הכספיים הנובעים ממנה, כאשר לדעת משרד התחבורה תביא התוכנית להורדת מחירי הטיסות ואילו לדעת החברות הישראליות תביא להרס. דבר אחד לא שמעתי, האם שכחנו שאל-על, ארקיע וישראייר הן הביטוח של המדינה לקיום הקשר האווירי בזמן מלחמה? מי ידאג לנו לאספקת תחמושת ונשק, מזון וסיוע רפואי? ומי ידאג להחזרת כל אנשי המילואים שבחו"ל ומתנדבים נוספים, כל החברות הזרות? האם התוכנית של משרד התחבורה לוקחת זאת בחשבון? אני לא בטוח.