התהום הפעורה ארוכת השנים בין החברה הישראלית למערכת הפוליטית שלה, הולכת ונסגרת. המחאה החברתית שינתה ומשנה את כללי המשחק לאט. אבל בטוח.
היציאה לרחובות לפני כשנתיים הייתה חד-פעמית, אבל יצרה כנסת חדשה יחסית, כנסת שבה מכהנים היום עשרות רבות של חברי כנסת שבינם לבין המערכת הביורוקרטית והמפלגתית הישנה בישראל אין דבר וחצי דבר. דווקא הבלגן הזה משרת לטווח הארוך את כולנו.
כללי המשחק לא משתנים בן-לילה אלא בתהליך ארוך ומייגע שניתן לאבחן את צמתיו המרכזיים. תוצאות הבחירות האחרונות הן צומת כזה. השפעת "הרשת" על קבלת ההחלטות של בנק לאומי היא צומת כזה ועוד.
חשוב להבהיר, כי תוצאות הבחירות הבאות יהיו שונות בתכלית מהבחירות האחרונות וזאת מהסיבה שהשינויים הנדרשים במערכת כללי המשחק בין הממסד הביורוקרטי הפוליטי והפיננסי כלכלי לבין הציבור הרחב, לא מתחוללים בקצב הראוי ולכן העדפות הציבור בבחירות הבאות יהיו שונות בתכלית.
הסיבה לכך היא שהכנסת והממשלה הנבחרת אומנם משקפות את הצורך בשינוי, אך למעט הכנסת הרבים החדשים (שהוא שינוי חשוב) לא נראה כנראה בזמן הקרוב מהפכות ושינויים משמעותיים במבנה הבסיסי של כללי המשחק הקיימים היום.
את הביורוקרטיה לא נפרק ונשנה מהיום למחר, את התנהלות הגופים הממסדיים והפיננסיים לא נשנה מהותית מהיום למחר ולכן, המחאה הציבורית תדרוש, שוב, כללי משחק ושחקנים אחרים בבחירות הבאות.
נראה שהמחאה ממשיכה, בדרכה ובקצב שלה. הישראלי לא מקדש מהפכות מהירות, אלימות ועם שפיכות דמים. אנחנו לא שם. וטוב שכך. אבל מדהים לראות כיצד "הרשת" מצליחה להפוך החלטות ממשלתיות ושל גופים אחרים, כמו בנקים וחברות ענק, מלקבל החלטות הנוגדות את האינטרס הציבורי.
חברי הכנסת והשרים הנוכחיים קשובים יותר מתמיד לרחשי הציבור הרחב ונאלצים לפעול בהתאם, גם אם זה נוגד את תפיסתם.
נראה שהמחאה איתנו כאן ועכשיו והיא ממשיכה את מסעה לעבר הפיכת ישראל למקום שטוב יותר לחיות בו.
