חשיבה חיובית, כחלק ממודעות פנוראמית, צריכה תמיד להיות מכוונת אך ורק כלפי ההווה, וזאת ללא קשר לעובדה, שלפעמים בחיינו אכן קיים הצורך לתת מענה להיבטים כאלו ואחרים של העתיד, וזאת מתוך הפרספקטיבה של ההווה בלבד.
חשיבה חיובית מעין זו, המלווה במודעות פנוראמית, מחייבת לקבל את כל היבטי החוויה של ההווה באופן טרנסצנדנטלי, ומבלי לשנות שום דבר בהוויה הבסיסית של הרגע. היא מחייבת במילים אחרות, להיכנע לחוויית ההווה, להיפתח אליה ולקבלה כפי שהיא.
חשיבה חיובית המכוונת אל העתיד, לדוגמה הרעיון "שבסוף הכלי יסתדר ויהיה טוב", היא חשיבה חיובית יחסית ואפילו מוגבלת, היא אינה יכולה להביאנו לקיצו של הסבל, שכן היא טומנת בחובה התייחסות שלילית אל ההיבטים הלא נעימים של ההווה (שבסוף יעברו, ומכאן "שיהיה טוב"), אך היא יכולה לשמש כשלב ביניים להתמודדות יותר מכובדת עם הסבל והשלילי כבסיס לפיתוחה של חשיבה חיובית אמיתית בעתיד לצד ביסוסה של מודעות פנוראמית.
במילים אחרות, עלינו לגלם בתוכנו את השינוי אליו אנו שואפים כאן ועכשיו, ולא מתי שהוא בעתיד. משמעותם של דברים היא, שללא היכולת לזנוח את ההיבט השלילי בחשיבה חיובית יחסית מעין זו, ולחיות במלואו את ההיבט החיובי שבה, לא תתרחש גם טרנספורמציה תודעתית מעין זו בעתיד. אולם אם אנו מצליחים לחיות את השינוי ולגלמו ברגע הנוכחי, אזי אין צורך, שהשינוי יקרום עור וגידים בעתיד. אנו חיים את השינוי כאן ועכשיו. האמירה אינה צריכה להיות "בסוף יהיה טוב", עלינו לחיות את הטוב. הטוב אינו המטרה, הוא הדרך עצמה.
בהקשר זה יש לציין, שמודעות פנוראמית, שקשורה בטבעה גם בחשיבה חיובית, היא פחות סוג של מודעות קוגניטיבית מהסוג שחווה היבטים שליליים וחיוביים בצורה יותר מאוזנת, ושמה את הדגש תוך כדי כך יותר על החיובי, ופחות על השלילי, שכן זוהי מטבעה עדיין אותה אשליית השניות והמאבק הדואלי הכרוך בה (למרות שהיבט זה קיים גם במודעות הפנוראמית), אלא מדובר יותר על התובנה, החשיבה והראייה של השלילי כחלק מן המכלול הנון דואלי השלם, שיש לקבלו ביחד עם החיובי.
במילים אחרות, זוהי הפתיחה לחוויית הרגע השלמה, הכולית (wholeness) במובנה העשיר והשלם. זו היכולת להבין, שהרע והשלילי בחוויית הרגע יכול להתקיים גם לצד הטוב והחיובי של אותו הרגע ממש, שלא נפגם מעצם נוכחותו של הרע והשלילי, ושהטוב והחיובי מצד שני יכול להתקיים לצד הרע מבלי להידבק ולהיות מושפע ממנו.
במצב קוגניטיבי-תודעתי טרנסצנדנטאלי זה, כלומר ההתעלות אל מעבר למושגי הטוב והרע, החיובי והשלילי, אנו ממשיכים להיות מחוברים ומושפעים מן הטוב והחיובי בלבד, שכן לאחר הסרת מזהמי, רעלי וערפילי התודעה, אין אנו מושפעים יותר מן הרע. למעשה, יותר נכון לומר, שמעתה והלאה אנו מסוגלים לעשות את הטוב והחיובי בלבד, שכן ממילא כבר התנקינו בתהליך זה מכל מה שזיהם את תודעתנו וערפל את טבענו האמיתי. כך או כך, חשיבה חיובית אינה למעשה החשיבה, שיהיה לנו טוב בעתיד למרות ההווה הרע, אלא שלמרות הרע, ההווה טוב כבר עכשיו.
כשם שהאושר אינו המטרה, אלא הדרך עצמה, כך גם החיובי והטוב אינם התחנה הסופית, אלא המסלול עצמו. כשם שלא ניתן להשיג או לרכוש אושר, אלא רק להיות מאושר, כך גם לא ניתן לייצר את הטוב והחיובי, אלא יש פשוט לגלם אותם בחיינו ובמהותנו בכל רגע.
אם איננו מסוגלים להיות מאושרים עכשיו, לא נהייה מאושרים גם בעתיד. אם לא נגלם את החיובי והטוב במהותנו בזה הרגע, גם בעתיד לא נעשה זאת. אנחנו איננו מפתחים את טבענו האמיתי, את "זה שיודע" או יוצרים אותו, אלא טבענו האמיתי, היינו "זה שיודע", היסוד החופשי והמשוחרר של תודעתנו, נמצא עימנו תמיד. כך או כך, ובאשר נלך, מסלול זה אינו מתבטא ביצירת טבע נון דואלי זה, כי אם בגילויו בלבד. אנחנו מגלים את מה שהיה, ומה שהיינו תמיד. מה שבעצם היה רק מוסתר מבעד לערפילי ומזהמי התודעה.
היכולת לראות את הטוב הבסיסי, האוהב והחומל שבנו, שזהו טבענו האמיתי, מהווה את האתגר האמיתי בדרך זו, והיא גם ללא ספק החלק הקשה ביותר שבה. ואם כך, כאשר מתקדמים באופן נכון, בתחילה קיימת שמחת הדרך, כאשר בסופה של הדרך היא הופכת להיות השמחה. שמחת הדרך ודרך השמחה הם שני היבטים של אותו מכלול נון דואלי שלם. האושר, הטוב והחיובי אינם מהווים כאמור מטרה, פרס או את התוצאה של עבודה קשה, אלא את האיזון, הכולית (wholeness), ההרמוניה ושביעות הרצון של החיים בהווה. שמחת הדרך עדיין אינה יציבה, בלתי מותנית וניצחית, בשלב זה אנו עדיין יכולים להיות מוכרעים ומוצפים בקשיים, מהמורות ונפילות רבות שייקרו בדרכינו, אך זוהי שמחה שהולכת ונבנית באופן יציב ובהדרגה אל השיא של הנצחי והבלתי מותנה, אל ההארה והנירוונה. כאשר אנו מגיעים אל השיא, וחצים אל הגדה שמנגד, זהו הרגע שבו משמחה על הדרך, הדרך הופכת להיות השמחה.
כך או כך, בתחילת הדרך הגילוי של טבענו האמיתי מתבצע אט אט. אנו מקלפים את שכבות הרעלים, המזהמים וערפילי התודעה, את השלילי, המזיק והבלתי מועיל, בתהליך שדומה במהותו לקילוף הבצל.
תהליך זה מתבצע עד לניקויה המוחלט של התודעה מכל האשליות ורעלי החמדנות והרוע. או אז מתגלה בפנינו טבענו האמיתי, טבענו החופשי והמשוחרר. אולם זהו אינו תהליך של עבודה, הישגיות, מטרות, אמביציות וכיוצא באלה. על-מנת להבין תהליך זה נשתמש במטאפורה הידועה של הנהר, שמסוגל לנקות את עצמו מטבעו. כאשר נהר מעין זה אינו מזוהם על-ידי אחד מרעלי התודעה, היינו האשליה, החמדנות, הרוע ונגזרותיהם הרבות, סחף וארוזיה יכולים לבוא וללכת כאוות נפשם, כאשר המים נשארים נקיים, צלילים ושקופים. כך או כך, אין לנו צורך להשיג שום דבר על-מנת לנקות את תודעתנו חוץ מאשר לשהות בטבע החופשי והמשוחרר שלנו בקבלה עצמית שורשית, לתת לדברים פשוט להיות (let be) ולשחרר (let go). כך, על-ידי שהייה מודעת בטבענו האמיתי, על-ידי קבלה ושחרור של הכל ללא התנגדות, על-ידי שהייה במקום, שאין בו יותר טוב ורע, חיובי או שלילי, אנחנו יכולים לנקות את תודעתנו על-ידי שהייה בטבענו האמיתי, שבדומה לנהר נשאר תמיד נקי, צלול וחף מכל זיהומים והרעלים שמסביבו.
לסיכום, כשם שבלתי אפשרי להשיג אושר, אלא רק להיות מאושר, וכשם שחייבים לגלם את החיובי והטוב במהותנו כאן ועכשיו, שכן אחרת לא נהייה אף פעם טובים ומאושרים, כך גם עלינו לראות ולהאמין בטבענו האמיתי וחסר השניות כאן ועכשיו, שכן ללא ראייה זו והאמונה ביכולתנו להגיע לחופש ולשחרור פנימי, לא נגיע אף פעם אל אותם הדברים שציינו כאן. ההתמקדות בכל הדברים הללו במובני ההווה, במקום לשגות באשליות העתיד, מהווה ומגלמת למעשה את החשיבה החיובית. זו שהמודעות הפנוראמית אינה אלא חלק בלתי נפרד ממנה.
