אם מישהו חשב שגל השעשועונים שפקד את ארצנו בשנות ה-90 הוא שפל המדרגה של התרבות הישראלית, באו תוכניות הריאליטי והראו לגלגל המזל מאיפה מסתובבות האותיות. '
כוכב נולד' עוד הצליח להצדיק את עצמו איכשהו בזכות הכישרונות, 'הישרדות' ו'המרוץ למיליון' בזכות הספורטיביות, ואז בא '
האח הגדול'. מאות אלפי בתי אב החלו בוהים מדי שבוע (והמהדרין - מדי יום ושעה), באנשים צעקניים ומשונים, מציצים לחיי הכלום שמוצגים להם מבעד לאקווריום הבטלה שהנ"ל התנדבו להיכלא בו.
הגמר הגדול של העונה החמישית של 'האח הגדול' זכה לרייטינג שיא של 41.6 אחוז, שהם כ-1.25 מיליון צופים. מדובר ברייטינג הגבוה ביותר למשדר גמר בתולדות התוכנית, ואני מניחה שזה הסב איזו נחת לכמה מקברניטי הזכיינית 'קשת'. אבל עם כל הכבוד ליוצרים ולבוהים, אירוע השנה שלי התרחש קצת לפני הגמר של התוכנית. ובכן, חברים וחברות, הבחירה שלי קשורה דווקא לרייטינג של התוכנית שקדמה לפרק הגמר, שזכתה ל-31.8 אחוזי רייטינג בלבד.
טוב, בואו נדבר רגע על ה"בלבד". 31.8 אחוזי רייטינג הם עדיין משאת לבן של רוב התוכניות בטלוויזיה. מדובר ברייטינג שהוא סוג של בן אפלק: גבוה, נחשק וקשה להשגה. אז מה כל כך משמח בזה? שמדובר בירידה משמעותית מאז העונה הקודמת ואלה שקדמו לה. מתברר שנתוני הגמר לא משקפים את רוח העונה, שהייתה המושמצת ביותר בתולדות 'האח הגדול', ולא בגלל המצקצקים אלא דווקא מצד האוהדים. לאן שלא הלכת השנה יכולת לשמוע על הדמויות המשעממות, המשימות נטולות המעוף וחוסר היכולת למצוא תכלית בתוכנית.
הרייטינג יישר קו עם המקטרים. ממוצע הרייטינג לאורך העונה, שהחלה בכ"ו באייר, עומד על 36.3 אחוז, בעוד הממוצע בעונה הקודמת עמד על 41.1 אחוז. אכן, מוקדם לחגוג, אבל מותר לקוות שאולי-אולי מסתמנת מגמה חדשה, כזו שמאסה בתרבות הכלום.
נכון, יכול להיות שאחרי ארבע עונות של הגחכת האסירים בבית האח הקהל דורש ריגושים חדשים - ועד כמה שזה נשמע בלתי אפשרי, ניאלץ לרדת עוד קצת כדי להדביק אותו למרקע. אבל אולי-אולי המטוטלת כבר התנגשה בקצה אחד והיא מבקשת לעוף בכוח התנופה חזרה למקום אינטליגנטי מסוים, עד שתתייצב על אמצע הגיוני.
ואולי לא מדובר בדמויות המשעממות או במשימות המשמימות, ואפילו לא באובדן הקסם. אולי מדובר פשוט בשובע בולמי של מי שכבר טרף עוגת קצפת אחרי שחיסל שני מלאווח מוקרמים, חטיף במבה, נשנש בייגלה וגרעינים וקינח בהמבורגר משולש. ועכשיו בא לו רק להקיא.
גם הנתונים המרשימים של הגמר לא גורמים לי להתייאש. אחרי הכול, תוכניות גמר סוחפות אחריהן צופים מעצם הגדרתן. הטבע האנושי מבקש לספק את יצר המתח כשהוא נקלע לתחרות, אווילית ככל שתהיה. בנסיבות הנכונות, גם תחרות אבן-נייר-ומספריים יכולה להפוך לרבע שעה מורטת עצבים.
