רקע:
מדובר בצדדים שהיו ידועים בציבור. במהלך הקשר החליטה האישה לאמץ ילד, והמערער הסכים להליך זה. לאחר הליך ארוך, אושר לאישה לאמץ 2 בנות. בתעודת הלידה באוקראינה נרשמה האם בלבד כמאמצת, אולם הגבר חתם על טופס לפיו יהיה אפוטרופוס באם האישה לא תוכל לטפל בבנות. לאחר הפרידה, המערער התעלם כליל מהבנות, ועל כן האישה הגישה תביעה לחייבו במזונותיהם. ביהמ"ש לעניני משפחה קיבל התביעה, וביהמ"ש המחוזי דחה ערעור הגבר, וכעת דן ביהמ"ש בבקשת רשות הערעור.
טענות המערער:
מדובר בהלכה תקדימית, לפיה ניתן לחייב אדם במזונות קטינים שהוא אינו אביהם המאמץ או הביולוגי, ועל כן יד לדון בבקשת רשות הערעור. כן נטען כי המבקש סירב לאורך כל הדרך לאמץ את הקטינות, ושיתוף הפעולה עם המשיבה נעשה אך ורק מתוך אהבתו אליה וכאשר הוסכם כי האימוץ ייעשה אך ורק על-ידי המשיבה והיא תישא במלוא האחריות.
כן נטען כי אין בדין האישי או בחוק כל בסיס לחיובו במזונות הקטינות, ולא הייתה שום הצדקה להקמת קונסטרוקציה חוזית בנסיבות העניין. גם חתימתו של המבקש על מסמך "התחייבות לאפוטרופסות" אינה מטילה עליו שום חבות במזונות הקטינות בהווה, אלא רק במקרה שבו חלילה יקרה למשיבה אסון.
טענת המשיבה:
אין הצדקה להתערבות בית המשפט העליון ב"גלגול שלישי". כן נטען כי אין מקום לאפשר למבקש לנתק באופן פתאומי כל קשר עם הקטינות ולהתנער מכל אחריות כלפיהן תוך התעלמות מהסתמכות המשיבה והקטינות על התנהגותו בעבר, לרבות תמיכתו הכלכלית.
ביהמ"ש פסק:
הבקשה מעוררת שאלה חשובה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ולפיכך מצדיקה מתן רשות ערעור, אולם לאחר דיון בה - מחליט ביהמ"ש לדחות הבקשה, תוך שהוא מאשרר את פס"ד של ביהמ"ש לענייני משפחה וביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש מבהיר כי אין מדובר כאן בהלכה הגורפת בדבר חיוב גבר במזונות מי שאינו ילדו הביולוגי או המאומץ, אלא מדובר בכורח הנסיבות במקרה דנן. התנהגותו של המבקש, גילן הרך של הקטינות במועד "צירופן" לתא המשפחתי, היעדר ה"אלטרנטיבה" ההורית לקטינות, והעובדה שהן ראו במבקש אב ושהמבקש ובני משפחתו ראו בהן את בנותיו- מצדיקות חיובו במזונות, ובשים לב כי נפסקו מזונות מינימליים בלבד.
