רקע:
מדובר בצדדים שהיו ידועין בציבור משך 7.5 שנים, וכתוצאה מקשר זה נולדו להם שני ילדים. לאחר הפרידה הגישה האישה תביעת מזונות קטינים, תביעה למזונות משקמים עבורה ותבעה רכושית.
טענות התובעת:
האישה טוענת כי הינה משתכרת 2,000 שקלים ומקבלת דמי מזונות זעומים עבור הילדים ועל כן נדרש חיוב הולם במזונות, מדור ודמי שיקום עד אשר תוכל לעמוד על רגליה, מה גם שקיים הפרש השתכרות משמעותי ביותר בינה לבין הנתבע.
טענת הנתבע:
הנתבע טען כי הוא והתובעת כלל לא היו "ידועים בציבור", וכי שררה ביניהם הפרדה רכושית מוחלטת. כן נטען כי הוא מעולם לא נהג לספק את צרכיה , שכן התובעת כלכלה את עצמה מכספיה שלה ו/או סיוע מאמה.
לחלופין טען כי גם אם יקבע שהם היו ידועים ביציבור, לא מגיע לאישה מזונות משקמים מאחר שאביו שילם עבורם שכר דירה לשנה סמוך לפרידה, ו התובעת קבלה את מלוא תכולת הדירה ורכב בשווי של 40,000 שקלים.
ביהמ"ש פסק:
ניתן לחייב גבר במזונות ידועתו בציבור במקרים מסוימים, מכח הסכם בכתב או מכללא. במקרה דנן ביהמ"ש קבע כי הנתבע מעולם לא פרנס את התובעת ולמעשה נהג בחסכנות וקמצנות יוצאת דופן כלפי התובעת. פסיקת מזונות משקמים אמורה לשמר את ההתנהלות במהלך היחסים המשותפים, אך במקרה זה- הנתבע כאמור לא נהג לזון את האישה גם במהלך חייהם
משותפים ועל כן ברי כי איונו אמור לזון אותה לאחר הפרידה. גם העובדה כי בין הצדדים היה קשר ארוך, ונולדו להם שני ילדים, אינו יכול הלוות בסיס בלעדי לחיוב זה, מה גם שהוכח כי רמת חייה של האישה כיום הינה סבירה, והיא קבלה רכוש מסוים כתוצאה מהפרידה.
על כן, התביעה נדחתה.
