רקע:
התובעת חתמה על צוואה ועל חוזה מתנה, בהפרש של חודשים ספורים, לפיהם הועבר רכושה, שעיקרו דירה, לנתבעים. כעת, טוענת התובעת, כי לא הייתה דעתה צלולה כאשר חתמה על מסמכים אלו, ועל כן יש לבטלם ולקבוע כי היא הבעלים על רכושה.
טענות התובעת:
לטענתה, הנתבעים, בני אחותה, ניצלו לרעה את מצבה הרפואי והחתימו אותה על צוואה ביום 28.7.07 ועל חוזה מתנה ביום 24.11.07, על-מנת לקבל את רכושה.
התובעת טוענת, כי בעת החתימה על המסמכים, לא יכלה לדעת את תוכנם ומשמעותם, בשל גידול שפיר גדול מאוד במוחה, שהשפיע על תפקודה הפיזי והקוגניטיבי. התובעת עותרת לפסק דין הצהרתי, לפיו הזכויות בדירה הן שלה, ולביטול עסקת המתנה והצוואה.
טענות הנתבעים:
הנתבעים טוענים, כי התובעת אומנם סבלה מגידול שפיר במוחה, אולם הדבר לא פגע ביכולותיה הקוגניטיביות ועל כן הייתה צלולה בעת החתימה על הצוואה וחוזה המתנה.
כן טוענים הנתבעים, כי סייעו לתובעת ברכישת הדירה, בשיפוצה ובריהוטה, על חשבונם, ברכישת מזון ובישול, ברחצה ובלבוש, ואף שילמו עבורה ארנונה, חשמל ומים.
בית המשפט פסק:
בית המשפט חקר עדים אשר העידו על מצב התובעת בעת חתימת המסמכים על-מנת לבדוק את מצבה הקוגנטיבי באותה עת. נקבע, כי אין כל רלוונטיות לעובדה כי הנתבעים עזרו בעבר לתובעת, שכן אין בעזרה זו כדי לחייבה להעביר להם את רכושה.
בית המשפט סקר את יחסי הצדדים וקבע, כי היחסים היו טובים, ואין זה בלתי סביר להניח, כי התובעת הייתה חפצה להעניק להם את רכושה, ואולם יש לבחון האם אכן הענקה זו נעשתה כדין ומרצון.
על-פי עדויות ומסמכים רפואיים בתיק בית המשפט עולה, כי התובעת לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה וחוזה המתנה במועדים שבהם חתמה עליהם, החל מיוני 2007, עקב ליקויים קוגנטיביים ומנטליים מהם סבלה. אשר על כן, נתקבלה התביעה, וחוזה המתנה והצוואה בוטלו.
