המטרות בקדימות ובעדיפות ראשונות של מדינת ישראל בשעה זו הן: בראשונה, מציאת הנערים והחזרתם למשפחותיהם; השנייה - ולמנוע עימות נוסף עם חמאס עזה, ולשם כך השלישית - לעשות הפרדה מרבית בין חמאס עזה לחמאס גדה. שלוש מטרות אלו מסייעות ותומכות זו בזו ועל כן יש לדבוק בהן בו-זמנית.
ממשלת ישראל טרם גיבשה - כפי הנראה - מטרות לטווח קצר ויעדים לטווח ארוך. הערב תגובש כנראה מטרה ודרך פעולה שגויה ומפריעה להשגת שלוש המטרות החיוניות לימים הקרובים עד להתבהרות פרשת הנערים. המדיניות המתגבשת היא, לתת מכה קשה לחמאס גדה במטרה להעניש, ולהרתיע פלג חמאס זה. ייתכן מאוד שמטרה זו והאמצעים להשגתה הם נבונים ומוצדקים לטווח ארוך יותר; אבל בשעה זו הם עלולים לעכב את הסדרת והחזרת הנערים ולסכן את חייהם. מכה כזו אולי תשביע את זעם ההמון שחש חסר אונים וצמא נקמה, אולם תפקידה של הממשלה ושל צמרת הביטחון אינו להשביע רצון אלא לנקוט במדיניות נבונה ושקולה, ולהבדיל בין פעילות לטווח קצר למדיניות ארוכת טווח.
מה באמת מבקשים אזרחים נאורים? דבר ראשון, להחזיר את הנערים הביתה. דבר שני מענה לחרדה מפני העתיד הבלתי ידוע, והשלישי, להיות בטוחים שהממשלה יודעת מה היא עושה ושתאמר זאת בקול "רם וברור". ישנם יותר מדי אנשים מודאגים בארץ הזאת שאינם מבינים לאן ההנהגה הולכת, מהי היא רוצה, ומהן מטרותיה. רבים יותר חוששים שגם ההנהגה אינה יודעת.
שם המשחק בימים אלו הוא עמידות הציבור; חוסר וודאות מחליש ומערער את העמידות. רוב הציבור אינטליגנטי דיו כדי להבין ולצפות שמדיניות לא נבונה ולא שקולה עלולה להביא להתפרצות נוספת שמקורה בעזה, ולהצית מתקפת רקטות שתכסה שטח שגרים בו כמיליון תושבים עוד בטרם תיפול רקטה ראשונה על גוש-דן.
שומה על הממשלה וקברניטי הביטחון לומר בבהירות מה כוונותיהם ולאן עשויים הדברים להתפתח. עיון זהיר בהחלטות ביטחוניות כמו הצבת סוללות "כיפת ברזל" נוספות במעגל המאוים סביב עזה, רומז על התכוננות למערכה נוספת בגבול ההוא. האם טוב עושה הממשלה שאינה יוצאת אל הציבור ופורשת את מדיניותה?
תנאי ראשוני לעמידות האזרחים הוא הפחתת חוסר-וודאות, אי-ידיעה, וערפל-קרב. בממשלה ניצבת כל קרני הדילמה: מצד אחד עליה להבהיר לעם, לאן מועדות פניה, ומצד שני עליה לשמור על עמימות וחוסר-וודאות אצל יריביה החוטפים ופלגי חמאס בגדה. ובכל זאת שומה על ראשי המדינה לומר לציבור דברים ברורים, להצביע על הסכנות ולהסביר מדוע יש להתכונן לקראתן. הציבור מוכן לשאת בעול, לספוג מכות, אבל עליו לדעת לשם מה? מה המטרה? ומה הדרך שעליה החלטתם, אתם שם בקבינט ובממשלה. השאלה היא האם אתם יודעים?
