בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (סגן הנשיאה נפתלי שילה) חייב לאחרונה (22.10.14) בעל להשיב לאשתו מחצית מכספי שכר הטרחה ששילם לעורכת דינו מהחשבון המשותף, במסגרת הטיפול בהגשת כתבי הגנה בעקבות התביעות השונות שאשתו הגישה נגדו (תביעות מזונות, תביעת משמורת, ותביעה רכושית לאיזון משאבים ופירוק הרכוש המשותף).
עובדת התשלום מהחשבון המשותף, שנעשתה באמצעות כרטיס אשראי ונפרסה על פני מספר תשלומים, נודעה לאישה בעוד ההליכים מתנהלים. בעקבות כך היא הגישה תביעה נוספת להשבת מחצית מהסכום ששולם כשכר טירחה לעורכת דינו, בטענה, כי מדובר בכספים שהבעל הוציא לצורך הגנתו.
האיש טען בכתב ההגנה, כי במועד בו שילם את שכר טירחת עורכת דינו לצורך הטיפול בהגשת כתבי ההגנה מטעמו, הייתה הסכמה בהתנהגות ע"י שני הצדדים, שכל אחד מהם רשאי למשוך מהחשבון המשותף כספים. לדבריו, באותו מועד הוא אף הפקיד את משכורתו לחשבון המשותף, ואף האישה משכה ממנו כספים לצרכיה.
בית המשפט קבע, כי לאחר שהסכימו הצדדים על המועד הקובע לצורך ביצוע איזון המשאבים ביניהם, שהיה יום הגשת התביעות של האישה כנגד הבעל, ולאחר שהסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין, הרי שלהסכמה זו נפקות מכרעת. ברור, כי ממועד זה ואילך כל צד צריך לשלם את הוצאותיו הפרטיות מכיסו, ולא קיים עוד שיתוף רכושי בין השניים.
בית המשפט קבע: "תשלום שכר טירחה שכל צד משלם לצורך ניהול הליכים משפטיים, אינו צורך הקשור לניהול משק הבית, ועל כל אחד מהצדדים לשאת בו ממקורותיו שלו או לשאת בו על חשבונו במסגרת ההתחשבנות הכספית במועד ביצוע איזון המשאבים". בית המשפט ציין עוד, כי העובדה שהצדדים הפקידו את משכורתיהם בחשבון המשותף, אינה מלמדת שהייתה הסכמה מצד האישה שהיא תשתתף בשכר טירחתו של האיש. מדובר בהפקדות לצורך ניהול הבית וכלכלתו, והאיש כלל לא הוכיח, כי הייתה הסכמה - ולו הסכמה משתמעת מהתנהגות הצדדים - כי האישה תשתתף בשכר טירחת עורכת דינו.
בהקשר זה עשה בית המשפט אנלוגיה ממקרים שבהם אחד מבני הזוג מפר את חובת הנאמנות כלפי בן הזוג האחר, והוא מוציא הוצאות להחזקת פילגש או להימורים. במקרים אלו בית המשפט לא ראה הוצאות אלו כהוצאות משותפות, שבהן יש להכיר לצורך ביצוע איזון המשאבים בעת הגירושין, אלא פעולות בעלות אופי אישי מובהק שלא לצורכי המשפחה.
