על ההזוי האמיתי

במלאת 19 שנה לרצח הנפשע של יצחק רבין, עם השתחררותו של שמעון פרס לחופשי מכלוב הזהב הנשיאותי, כהגדרתו את שנות הנשיאות, אחרי שבע שנות סבל, הסגר ומחנק, יצא הנשיא לשעבר אל החופש תרתי משמע: אל האוויר הצח של תל אביב. ואין מקום ואירוע מתאים יותר לחזור ולהניףשוב את דגל השלום ההזוי, המחזיר אותו אל תפקידו ההיסטורי כחותר האולטימטיבי - החותר גם לשלום. אופטימי כתמיד, מגובה בזכרו של רבין המנהיג, המצביא ההגון והישר, שבסך הכול רצה להילחם בטרור בלי בג"ץ ובלי בצלם, והוא - שמעון פרס - הפך אותו, את רבין, אחרי מותו לאייקון השלום ההזוי, עם כבוד והערכה שלא עשה לו בחייו . בראיון טלוויזיוני ביום חמישי לפני העצרת הדגיש שמעון פרס את עובדת היותו אופטימי. איך הוא אמר, אחרת לא הייתי פרס. ואכן התכונה החשובה הזאת היא נחמדה, מקילה לעבור את קשיי המציאות שלא תמיד היא אופטימית. אך כל אדם צריך לשים סייגים בהכרעות חשובות בחייו, קל וחומר בן בנו של קל וחומר - מנהיג ומדינאי, איש שהכרעותיו משפיעות על גורלה של מדינה וחיי אזרחיה. לאופטימיות האישית אין כניסה במערכת השיקולים המכרעת. אינני יודע מה היו שיקוליו ההזויים, אך התוצאות חמורות ומדממות. פרס אחראי לפארסה המדממת של הסכם אוסלו ולמחיר הנורא ש"השלום" הזה גבה. הוא האידיאולוג של השיטה והשותף הבכיר של מימושה, של שיטה דומה בוורסיה אחרת שנוסתה תוך חורבן גוש-קטיף והצלחתה המרשימה איננה זקוקה לפרוט והוכחה. הוא הקולומבוס, המגלה, אביו מולידו של השינוי הוירטואלי החיובי כביכול באזורנו ונותן שם לנולד "מזרח תיכון חדש" שסגולותיו התרומיות החדשות מקרבות ממש בימים אלו את השלום בכל המרחב. זה האיש, שעד היום לא אמר ולו פעם אחת סליחה או אולי טעיתי פה ושם. הרי קרובי קורבנות השלום ההזוי בימי ההולדת הם מבקרים בבתי הקברות, ולא ארחיב כאן על ימי ההולדת של שמעון פרס. השתיקה הרועמת הזאת היא בלתי נסלחת. הוא ההזוי הקלאסי, שכל המהלכים שעשה בדרך לשלום התבררו כקלאסיקה של הזיה, ועם ישראל שילם עליהם בדם, בהרבה דם, ביזע ודמעות - בהרבה דמעות. השתדלתי להתמקד ב"הצלחותיו" של פרס בתהליך השלום בכל פרמטר שפעל, וזאת בהקשר להמשכו, תוך מודעות ולמידה מניסיונות. גישת פרס מלמדת לדעתי על הפרובלמטיקה, ששום ויתור בעיני אויבנו איננו צעד לקירוב השלום אלא משמש מקפצה נוספת לחיסולנו. שנית, גם אם יש שם צדיק אחד כמו בסדום, צדיק ממש והוא יעמוד על כך להישאר צדיק ולקיים הסכם, יגיע במהרה לעולם האחר ולא בטוח שיחכו לו שם 70 הבתולות, כי בלמעלה שלהם אולי כמו למטה יש קריטריונים לצדיקות כמובן שונים משלנו. נ. ב. כאמור לא נגעתי בהקשר לפעולתו האחרת רבת השנים כפוליטיקאי וכמשרת ציבור, חלקה מבורכת. למעוניין - יש ספרות ענפה על האיש ופועלו.