בנעורינו "התפלחנו" מן התיכון. לא באנו לגימנסיה "הרצליה" אלא חמקנו לבית המשפט ולקולנוע ולחוף הים. מי שנתפס נענש. בשנים האחרונות נראה לי כי התהפכו היוצרות. לא התלמידים מדירים רגלם מבית הספר אלא דווקא המורים "מתפלחים". בכל פעם ששואל את ארבע נכדותיי שמצויות עדיין בתיכון אני שומע כי "המורה לא באה" או "המורה לא הגיע", ומערכת השיעורים מחוררת. מי מעניש אותם? היום חזרו עסקני המורים יפה בן דוד ורן ארז לשבש את המערכת, שיצאה חבולה מעידן הקורונה. שוב סנקציות. הם אפילו לא הסבירו בכלי התקשורת מדוע, לבד מהצגת מורות/ים מיוסרים, שמבקשים לצאת לחופשה ממוסדת או לפרוש. לא ברור מדוע לפגוע בלימוד הסדיר שזה כבר שבועיים לא חווה תקלות? הרי תוצאות הלימוד ממילא מעוררות מבוכה. די לשמוע נערה ונער קוראים מן ההגדה בליל הסדר, ולהבין עד כמה הם אינם מבינים. הם יוצאים מהתיכון בלי לדעת בעל פה על בוריים שני טקסטים ראויים מהתנ"ך. לעתים גם לא מה ההבדל בין לפני הספירה ואחרי הספירה? הרי זה אותו מספר - 100, לא? המורים אינם נושאים באחריות באורח בלעדי. אך לא אכפת להם. מדי פעם אני מביע תמיהה כיצד אינם מגיבים באיסור כאשר הורים נוסעים עם התלמידים לסקי בימי הלימוד. הרי זו הוכחה עד כמה המורות סבורות שהלימוד לא חשוב. איני טוען כי תביעות המורים אינן ראויות. לא מכיר אותן. גם איני יודע אם הן דורשות אותן בעוד הסכם השכר שלהן תקף או פג. לא נאמר הלילה. גם לי כאזרח יש תביעות. מתבונן כיצד מלמדים במערכת החרדים כתזכורת למורים הממלכתיים שאפשר הרבה יותר. לעולם לא אבין כיצד לאחר חופשה ממושכת בפסח - מוסיפים יום חופש להינפש מן החופש ב"איסרו חג". איך להסביר זאת לתלמידים שאינם יודעים מה הוא "איסרו חג"? יש בעולם הנאור מערכות חינוך יעילות. הן מבוססות על תחרות ועל מאמץ. הן ראויות אך לא יתקבלו על דעת עסקני המורים, והם יודעים למה.