יום לא קל עבר על בית
האח הגדול. יום לא קל לדלית ("וואו!"), שנאלצה להיפרד מהבית. יום לא קל לאסי עזר, שנאלץ להיפרד מהמתמודדת הפייבוריטית שלו. יום לא קל לארז טל, שנאלץ לבשר לו על כך, ויום לא קל לצופים, שנאלצו לצפות בכל זה. אבל מעל לכל, יום קשה ליוסף, סער, ג'י, סתיו, פותנה, ארז, בנצי, אלין, איילה, אלירז, גואל ושרה, שגילו שיש להם עוד לפחות שבוע לבלות בחברת מעיין חודדה ושני הנספחים שלה - זה שעוד בבטן (חודדה ג'וניור), וזה שלא ברור מה מצב הצבירה שלו (מוטי).
"ווואואוווואואוואוווווווווא!" (פותנה לוקחת לריאות, אחרי שבוע של גמילה כפויה)
האמת היא שכשהתוכנית נפתחה, הכול נראה כמו משחק ילדים. לא מסעיר במיוחד, אבל בהחלט נוסטלגי. אמת או חובה. יוסף התנשק עם בנצי, דלית התנשקה עם סער, איילה הכתה בעכוזו של סער בעודו מבצע סטריפטיז משונה כשהוא לבוש. שום דבר שלא היה יכול לקרות גם בלי הבקבוק המסתובב, אבל מילא. זה בוודאי עדיף על עוד דואט של מעיין חודדה עם תמיר גל. בהקשר זה, כדאי לשים לב לתופעה תרבותית מתפתחת ומרגשת. לזמרים מזרחיים שהם, בואו נאמר, לא מהשורה הראשונה, נפתח בשנתיים האחרונות אפיק חדש להשקעה. לא קיפוח ולא בטיח - בפריים טיים שאין כמותו, יזמרו משיריכם אנשים שלא הייתם נותנים להם לייצג אתכם בשום הזדמנות אחרת, זמירות שישלשלו לכיסכם הון רב. לא בכדי הקדיש תמיר גל שיר לחודדה. או במילים אחרות, נוסף לכל הסדיסטים והמזוכיסטים שבינינו, מעיין חודדה קנתה לה מסמס נאמן נוסף.
"זה אח זה?" (גואל מתרעם, כשהוא מגלה שעבדו עליו)
אם לחזור לרגע לאמת או חובה, הרי שההתפתחות הכי מפתיעה בנידון הייתה סירובו של ארז להשתתף במשחק. הסיבות לא קשורות לחירשותו (גזענים!), אלא לתחושה שלו, כאילו אנשים בבית מפחדים ממנו. "הם מפחדים שאני אקרא אותם לעומק", הסביר לסתיו בחצר. ובכן, ארז, ריד מיי הנדס: הלוואי שלמישהו מדיירי הבית הייתה מספיק אינטליגנציה כדי לחוות תחושות עמוקות כל-כך. הסר דאגה מליבך, ולך לנשק את בנצי כמו כולם.
"אף אחד לא סובל אותך, את שנואה על כולם, אלמנה שחורה! לכי, לכי, גרושה מטומטמת, לכי לכי לחושות ברמלה! בעזרת השם את תעופי מפה, את והאף המכוער שלך! בטח ילד ערס יצא לך!" (מעיין חודדה מברכת בוקר טוב)
הציטוט שמופיע ממש כאן לעיל, לא יפתיע את מי שעוקבים אחר התוכנית מראשיתה. ובכל זאת, נשאלת השאלה: מתי יקום מישהו ויאמר למפלץ הזה די? מה פשר השתיקה הזאת? ואיפה הגבול? תיאוריה של החוקרת אליזבט נואלה נוימן עשויה להסביר בדיוק את זה: לפנינו ספירלת השתיקה. אם להיות פשטניים לרגע - בכל זאת, בתוכנית ריאליטי עסקינן - הרי שכולם מתים לעשות משהו לגבי החודדה, אבל כולם בטוחים שכולם רוצים שחודדה תישאר. על-פי מדד הסימוסים, הם צודקים: אנחנו לא נותנים להם שום סיבה להתקומם. ואחרי הכול, לכו תריבו עם אישה בהריון.
"למה, יש לי בעיה שתגיד על מישהי שהיא יפה וחתיכה? אבל אל תדאג לבנות אחרות! אל תשאל אותן אם הן רעבות!" (מעיין בדרך לפרסום הספר הלבן של מוטי)
ואם כבר הריון, מעיין חודדה נותנת לנו הזדמנות לבחון שוב את הנושא של טסטים להורות. אני לא מתכוונת לרמוז, חלילה, שאלימות איננה מנבא מוצלח להורות טובה. אבל, בעצם, טוב, זה בדיוק מה שאני מנסה לרמוז. בקיצור, יצחק קדמן, יש לך כמה חודשים טובים לחשוב על זה. היא לא תצא מהבית לפני כן.
"חרא זה מילה גסה??" (מעיין המומה כשהאח הגדול מבקש שהיא תפסיק לקלל בחדר שלו)
זה הזמן לקריאת ההשכמה של אלירז שדה. העובדה שהייתי צריכה לגגל את שם המשפחה שלך איננה מבשרת טובות. העובדה שאפילו ארז טל שכח אותך כשהוא הקריא את רשימת הנשארים בבית - גם היא איננה בגדר חדשה משמחת. העובדה שכרגע אפילו לשרה יש יותר סיכויים לקחת את התחרות הזאת ממך, זה כבר עצוב.
"זה עונש קולקטיבי!" (גואל פינטו, על מעיין)
אם אפשר, מילה אישית. אני קוראת בזאת לאלירז, שאינו קורא את המילים האלה: אלירז, כנס במעיין חודדה. זה מגיע לה, אתה יודע את זה, ואתה נראה כמו האדם היחיד בבית שחסרים לו מספיק ברגים בנקודה הקריטית במוח שמונעת מאנשים להיכנס לקרבות מיותרים. כפי שנוכחנו אתמול בערב, יש לך מספיק וולגריות בלב, ווליום בגרון ועצבים במערכת העצבים כדי להפוך את הבית על ראשו. זכור: איילה תפוסה ודלית הלכה, ככה שזוגיות לא נראית באופק, ובלעורר מהומות לבד כבר ראינו שאתה לא איי-איי-איי. אלירז, אין לי מיליון לתת, אבל אם תלך על זה, אני מבטיחה, האס-אמ-אס שלי יוקדש לך לנצח.