אפרים ברכה חקר את
מאיר רבין בפרשת
הולילנד בשנת 2010, מבלי שחקירות אלו תועדו, וזאת בניגוד מוחלט לנוהלי המשטרה. כך עולה מבדיקת News1. הדבר מלמד על דפוס פעולה של ברכה, אשר גם לאחר שלטענתו קיבל הצעת שוחד מהרב
יאשיהו פינטו בשנת 2012 - לא רשם זכרון דברים ולא העלה אותה על הכתב בצורה כלשהי.
ברכה היה באותה עת ראש חטיבת חקירות באגף החקירות והמודיעין במטה הארצי. הוא לא היה קשור אז ליחידה הארצית לחקירות הונאה, אשר חקרה את הפרשה, ועל-פי תמלילי חקירות החשודים - ברכה היה הקצין היחיד מחוץ ליאח"ה שהתערב בהן.
נוהלי המשטרה מאפשרים לקיים חקירות שאינן מתועדות והנחקרים אינם חותמים על הודעות בעקבותיהן. אולם על החוקר לכתוב זכרון דברים לגבי מה שנאמר באותה חקירה. אסור שייווצר מצב בו חוקר שוהה בחברתו של נחקר ולא קיים תיעוד של מה שהתרחש.
על-פי תמלילי חקירתו של רבין, שהוגשו במשפט הולילנד לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ברכה נכנס פעמיים לחדר החקירות במשרדי יאח"ה. הפעם הראשונה הייתה ב-27.4.10 בשעה שלא נרשמה בתמליל. בדקות הבאות יצאו מן החדר חוקריו הקבועים של רבין, רב-פקד אסף ולפיש ורב-פקד דייוויד נודלמן, וברכה נותר עימו בארבע עיניים לפרק זמן שלא תועד.
בתמליל אין כל רישום של מה שאירע באותן דקות. רבין טען מאוחר יותר, כי ברכה ניסה לשכנע אותו להפוך לעד מדינה לצידו של
שמואל דכנר. באותו שלב שמר רבין על זכות השתיקה ולאורך חקירותיו כיסה את ראשו בסוודר, סירב להסתכל על החוקרים ולא חתם על הודעותיו. בשל העדר תמליל, לא ניתן לדעת איזה אופי נשאו דבריו של ברכה, והאם וכיצד הגיב רבין.
הפעם השנייה הייתה בחקירתו האחרונה של רבין ב-4.5.10, שגם בה כיסה רבין את פניו וסירב לדבר. ברכה נכנס לחדר החקירות בשעה 12:05 ושהה בו עד לסיום החקירה בשעה 14:10. גם למה שהתרחש, אם בכלל, בשעתיים אלו אין כל תיעוד. נודלמן רשם: "החשוד הוציא מפיו פיסות נייר והחדירם לאוזניו. קצין החקירות ממשיך בתשאול בעל-פה", דהיינו ללא תיעוד. לא ברור מדוע שהה ברכה בחדר במשך שעתיים, אם נודלמן הוא שהמשיך בתשאול, ומדוע לא מצאו הקצינים לנכון לתעד את דבריו. ככל הידוע, גם במקרה זה ניסה ברכה לשכנע את רבין להיות עד מדינה.
בחומר החקירה שנמסר לסנגוריו של רבין, לא הופיע זכרון דברים כלשהו שרשם ברכה על שני המקרים הללו. כאמור, באחד מהם הוא שהה לבדו עם רבין, ובשני מדובר היה בפגישה שנמשכה שעתיים - ללא כל תיעוד שהוא. בהנחה הסבירה שהמשטרה והפרקליטות לא ביצעו מעשה חמור של אי-מסירת חומר חקירה (ולא הועלתה טענה כזו כלפיהן), המסקנה המתבקשת היא שברכה לא העלה על הכתב את פרטיהן של שתי חקירות אלו, בניגוד לנוהלי עבודה בסיסיים.