המודל המשמש בישראל לתעדוף פרויקטים לטיפול בכבישים מתבסס בעיקר על מספר תאונות הדרכים והנפגעים, ולא על מאפיינים אחרים, כגון התשתיות הקיימות, מפגעים ורמת התחזוקה של הכביש. בדוחות קודמים הועלו פערים רבים בנוגע לתשתיות בטיחות בכבישים הבין-עירוניים, בהם העדר אזורי מנוחה, מפרצי עצירה ונתיבי זחילה, שוליים צרים שאינם מאפשרים עצירה בטוחה, מגבלות תקציביות שאינן מאפשרות להרחיב את עבודות התחזוקה בכבישים והעדר טיפול מספק בליקויים הבטיחותיים בחלקים מכביש 90. רוב הבעיות נותרו בעינן - מתריע (28.5.24) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, בדוח מיוחד על תאונות הדרכים. כבישים מסוכנים מטופלים באיחור, אם בכלל. בכביש 65 (בין מחלף קיסריה לנחל עמוד) אירעו 164 תאונות בשנים 2019-2015, בהן נהרגו חמישה בני אדם ונפצעו 446. לנתיבי ישראל היה תקציב לשדרוגו מאז 2017, אך היא פרסמה מכרזים לביצוע העבודות רק ב-2023. ואילו כביש 90, החוצה את ישראל ממטולה לאילת, סובל כאמור מליקויי בטיחות רבים. בשנים 2020-2003 אירעו בו 2,480 תאונות ונהרגו 251 איש, כשליש מהם בחלקו הדרומי של הכביש, בין צומת הערבה לאילת. הכביש עדיין לא טופל לכל אורכו. הטכוגרף הדיגיטלי צפוי להיכנס לשימוש בישראל רק בשנה הבאה, כ-20 שנה לאחר שהתקבלה החלטת הממשלה לאמצו בישראל, ובפיגור ניכר אחרי האיחוד האירופי. עקב כך יכולת האכיפה של ההוראות בנוגע לשעות נהיגה ומהירות נסיעה של נהגי רכב כבד היא מוגבלת. סוגיות שהועלו בדוח מבקר המדינה משנת 2020 בנוגע למחסור בכוח אדם, בכלי רכב ובציוד חיוני לפעילות אגף הפיקוח במשרד התחבורה לא נפתרו, וזאת על-אף פניות חוזרות ונשנות של אגף הפיקוח להנהלת המשרד ולמשרד האוצר. משמעות המחסור היא העדר יכולת לבצע אכיפה מספקת בנוגע לתקינות כלי רכב, לפעילות קציני בטיחות ולהובלת מטענים. רווחת התופעה של רכישת ביטוח חובה לתקופות קצרות, לדוגמה - ב-2022 כ-5% מכלל כלי הרכב במדינה בוטחו לתקופה קצרה משלושה חודשים. הדבר עלול ללמד, כי כלי רכב רבים נעים בכבישים ללא ביטוח חובה. המשטרה אינה אוכפת את החוק בנושא זה, ואילו משרד התחבורה ורשות שוק ההון, הביטוח והחיסכון אינם פועלים בשיתוף פעולה כדי לאתר את המקרים הללו ולמנוע נסיעה של כלי רכב שאינם מבוטחים. אגף הרישוי במשרד התחבורה לא עדכן מזה 20 שנה את הנהלים וההנחיות לבתי הספר לנהיגה ולמורי הנהיגה. למשל, לא עודכנו נהלים בנושא רישוי בתי ספר לנהיגה, הסמכת מורים לנהיגה וכרטיס תלמיד. במשרד התחבורה אין אוגדן מאוחד ומעודכן של כל ההוראות והנהלים המועברים לבתי ספר ולמורי הנהיגה. תלמידים ניגשים לבחינה העיונית גם בלא שרכשו את כל הידע הנדרש. התכנים הנלמדים אינם כוללים נושאים כמו נהיגת לילה והשפעת עייפות, לחץ חברתי, אלכוהול וסמים על יכולת הנהיגה. בלימוד המעשי, התלמידים אינם מתנסים בתנאי דרך ואקלים מגוונים, אינם רוכשים מיומנות בשימוש במערכות טכנולוגיות תוך כדי נהיגה ואינם מקבלים הכשרה לתפיסת סיכונים. לא נקבעו הנחיות מפורטות על-ידי משרד הבריאות ומשרד התחבורה בנוגע לשאלות אילו תרופות, ובכלל זה קנביס רפואי, ייחשבו כפוגמות בכושר הנהיגה, באילו מינונים, וכמה זמן יש להמתין מלקיחת תרופה עד שניתן שוב לנהוג קיימת בעייתיות ביכולת האכיפה בנושא, ולמשטרה אין כלים טכנולוגיים ומשפטיים מתאימים כדי לבצע את הבדיקות בשטח.