עמותת צלול לאיכות הסביבה פנתה במכתב דחוף לד"ר יוסי ענבר, יו"ר הוועדה למתן היתרים להזרמה לים במשרד לאיכות הסביבה, ודרשה הבהרות לגבי ההתנהלות העתידית של המשרד מול עיריית הרצליה בכל הקשור למתן היתר הזרמה לים.
עיריית הרצליה מזרימה לים התיכון, כ-6 עד 7 מיליון מ"ק של מי קולחין שהם מי ביוב המטוהרים חלקית. ההזרמה מתבצעת בצינור שאורכו כ-600 מטר שמוצאו אל הים הוא צפונית למרינה בהרצליה.
מהעמותה נמסר, כי על-פי הידוע לה החל משנת 2000 מכון הטיהור העירוני בהרצליה אינו מצליח לטפל באופן ראוי במים המגיעים אליו, בעיקר משום שהפעם האחרונה בה שודרג המכון היתה בשנת 1996, כך שלמעשה הוא מותאם לכמות תושבים ועסקים הקטנה באופן משמעותי מזו הקיימת כיום, דבר הגורם לכשלים תכופים. בתקופה האחרונה התרחשו לא אחת הגלשות ביוב אל הים, שהביאו לזיהום הים ולסגירת חופי הרחצה, למשל הגלשת השפכים ב-29.11.04.
בעירייה החל בעבר מהלך לתכנון שידרוג מכון הטיהור לטיפול ברמה שלישונית, אולם זה הופסק כלפני שנה. עמותת צלול למדה כי החל מו"מ בין עירית הרצליה לשפד"ן לשם חיבור שפכי הרצליה לשפד"ן על בסיס התשתית של הקו המזרחי, אך גם במישור זה לא חלה כל התקדמות.
במכתב ששלח עו"ד יריב אברמוביץ', מנכ"ל עמותת צלול, הוא מציין, כי עיריית הרצליה אינה עומדת בכל קריטריון לקבלת ההיתר בין היתר מאחר ש:
א. קיים פתרון שימנע את הזרמת השפכים על דרך של טיפול יבשתי להשקיה (בתנאי שיהיה טיהור לרמה שלישונית) או פתרון אחר באמצעות חיבור לשפד"ן שגם הוא, למעשה, פתרון השקיה חלקי.
ב. אין שימוש בטכנולוגיה המיטבית הקיימת שכן הטיהור הוא שניוני, במקרה הטוב, בעוד שניתן לטהר את השפכים לרמה שלישונית.
ג. קיימות הפרות חוזרות ונשנות של ההיתר הקיים.
עו"ד אברמוביץ' אמר, כי "החוק למניעת זיהום ממקורות יבשתיים מאפשר מתן היתר זמני בלבד במקום שאין אפשרות לטיפול יבשתי". הוא מציין, כי "לרשות עיריית הרצליה עומדים מגוון פתרונות והיא בוחרת להתעלם מכולם, תוך שהיא משתמשת בהיתר ההזרמה כב-'עלה תאנה' להתנהלותה הכושלת ומתהדרת בתדמית שווא של עירייה ירוקה השומרת על הסביבה.
אנו מצפים כי המשרד לאיכות הסביבה לא ייתן חסד נוסף למי שמזהם בשיטתיות את הסביבה וימשיך במדיניותו הבלתי מתפשרת כלפי נושאי משרה ציבורית המזהמים את הסביבה. הגיע הזמן שעיריית הרצליה והעומדים בראשה יהיו חשופים לביקורת ציבורית ולאכיפה פלילית".