"עכשיו ברעש" ו"לא על-מנת לזכור", הוצאת שוקן, 2002, 384 עמ'
כש
יהודה עמיחי כותב בשירו על קהלת "בכל יום של חיינו יחדיו קהלת מוחק שורה מספרו", הוא רואה בקהלת נביא זעם שנבואתו מתבדת לה על-ידי אלו אשר כתב עליהם. לטעמי ניתן לראות בספר אמת מאוחרת, בדיעבדית, אבל ראייתו של עמיחי מעניקה זווית נוספת ומעניינת על תכליתו של הספר: הנה אנחנו בני האדם שכאן תחת השמש מהפכים את ריקנות המימוש.
שני כרכים - "עכשיו ברעש" (1968) ו"לא על-מנת לזכור" (1970) אשר אוגדו לכרך אחד מכנסים בתוכם את שיריו של יהודה עמיחי. המשורר עטור הפרסים שנפטר בשנת 2000 היה מחשובי השוררים בעת החדשה.
בעיניי, שיריו הופכים את השפה השירית לא רק למובנת אלא מדברים ישרות אנושית פשטה ויש שמורכבת.
אדיפוס המלך, הוצאת עליית הגג וידיעות ספרים, 2012
אדיפוס המלך היא טרגדיה יוונית שנכתבה על-ידי סופוקלס בשנת 428 לפנה"ס. סוֹפוֹקְלֵס היה מחזאי יווני נודע שחי במאה החמישית לפני הספירה באתונה.
אדיפוס הוא אדם מהיר החלטה ומהיר פעולה, בעל אינטליגנציה רבה ומנוצלת היטב ותכונות מנהיגות בולטות, שמעורר הערצה מנתיניו. עם כל אלה, הוא גם איש נמהר, נוח לכעוס ולחשוד. יש לו אישיות גדולה, אבל לא אידאלית לאישיותו של אדם.
אישיותו מגלמת את הדמות הטראגית בכך שהוא נאבק באומץ מול הגורל, ואצילות הרוח שאופפת אותו אפילו בשעת משבר, אסון והתפוררות האושר שלו, היא מקור הטראגיות של המחזה "אדיפוס המלך".
פה ושם בארץ ישראל, עמוס עוז, הוצאת כתר, 2009
פה ושם בארץ ישראל הוא יומן מסע ארץ ישראלי בן עשרה חלקים המתמקד בקצוותיהן של המגזרים בישראל בתחומי הביטחון והחברה. ישנה בספר המציאות כפי שרואה אותה עוז אבל היא שונה מכתיבתה במטרתה הראשונית. בכך הפך עוז רשמים עיתונאיים למעין מונולוגים של יחידים הפורשים תמונות ומחשבות.
נכונותו של עוז לגעת בעצבים החשופים של האנשים ברחוב יוצרת תמונה עגומה כשמביטים בה כיום עשרות שנים אחרי. לי באופן אישי כמעט ולא נתחדש דבר: על החרדים, המתנחלים, ושאר הקבוצות. וגם: עוז מביא בעיקר פוליטיקה וביטחון ומכאן קצרה הדרך לטענות על חוסר אמינות- כי ישנו כאן מבט של אדם המזהה עצמו עם צד אחד שפתאום מנסה לשמוע את האחר אך יוצר תמונה של זה היורד אל העם ממחשבותיו עליהם ולא כמשקיף מן הצד כנדרש.
מחד, אפשר לראות כאן את הישראליות מבלי להיזקק לזכוכית מגדלת. היא נוכחת מכל עמוד בספר: פעם זה החרדי התוקף את האידאולוגיה ופעם זה המתנחל הרואה בה דווקא את ההמשכה העכשווית של מעשיו. מאידך, זאת כאילו ספרות. כי ככלות הכל, הכל נשאר כמעט אותו הדבר בישראל של 2012 ורק התאריך משתנה.