הפרפרים משיקים בכנפיהם וההתרגשות סוחפת כאדוות קטנות. האדרנלין מציף את הדם בהשתגלות מטורפת של הורמונים-הורמון הנעורים ססגוני כטווס נפוח, רגע לפני השיא-נשף סיום הלימודים.
אפשר לומר, ששמונה עשרה שנה הבוגרים המתינו בקוצר-רוח לרגע המיוחל ועם הגיעו לפתח הדלת, ההכנות בהתאם: שמלה מלכותית וטוקסידו יוקרתי, ביקור במכוני הקוסמטיקה והטיפוח למיניהן.
האורות מנצנצים את מוסיקת ה-d.g והמחשבות על העתיד רחוקות ומודחקות, טמונות אי-שם בחדר נעול במאגרי המוח. ומדוע על הנוער שלנו לטוות חוטים לכדי רקמה עתידית? הרי המחר אינו מזהיר... הבעיות רודפות כמו מחול-שדים וזה הזמן לשמוח, לפרוח, לצהול ולרקוד, להגדיר את זהותם בשמלה ורודה ממעצב בכיר ופדיקור ומניקור מקושט בפרחים-הווייתם תלויה במידת הג'ינס וכמובן: הפירמה, גופם, רכבם (שוב הפירמה...) ההון כרודן הקפיטליזם והערכים מצטמצמים לדקות הגבה.
ידיעה בעיתון הודות "מסיבת המחזור" יש בה מין ההקלה, אחרי תמונות שיא של כתבות הודות פשיעה, שחיתות, בעיות ביטחון, אבטלה, הינתקות, היא מצליחה להוציא אוויר נקי מחלל הריאה-בקריאה ראשונה. בקריאה שנייה-הפחד מרעיל את האופוריה: רבותי! הנוער שלנו, מפרפר ומצחקק, שקוע בבעיות הפן או הסלסול, חולצה ורודה או אדומה, ים של אופטימיות והעתיד... ממתין כשד זועם, אוטוטו הם מתגייסים לצבא.. ואחר-כך...
תמונת מצב היפותטית:
אותה חבורה של נערים ונערות גדלה לתוך סבך השנים (בתקווה שאחד מהם לא "נשר" בשירות-הצבאי...).
הנערה היפה של השכבה תתחתן עם בחיר לבה, הם יתחייבו למשכנתא ויותרו מאחורי דלתיים סגורות, לך תפתח ת'דלת כשהחוב, איגרות, ריביות, פריים+ מתעצם וחונק את שסתום חדרי הלב.
היצירתי בחבורה-אותו אחד שהגה את ספר המחזור, ירצה להשכיל ולהרחיב את אופקיו בתחום השירה, ליריקה וספרות זרה. אך מרה תהייה אכזבתו כי בשערי האוניברסיטה נתלה שלט - "אין כניסה לאנשי-הרוח".
חביבת-הקהל תייצא במחולות לוהטים להוביל שינוי חברתי, עד מהרה תצטייר מולה התמונה, כשתבין כי בשתי-ידיים קטנות אי-אפשר להאכיל 650,000 מובטלים.
הבלונדיני, השחרחר, הפריק והסטייליסט יתלוו למסע חיפוש האושר הגדול, בדרך בין חופים מרהיבים ושקיעות שהן זריחות, ימים ריקניים ובטלים, אחד מהם ינגוס בפטריית הזיה, ילקק חצי קרטון או ייחנק מהרעלת ג'ארסמניה ובטיסה ישירה במחלקה בהולה יטוס אל מחלקת פסיכיאטריה, שם יפגוש בנסיך-הקטן "היושב" על ניסיון התאבדות...
החכם של הכיתה והוונדלי סט יתנהלו עם תיקי חקירה ההולכים ותופחים כמו לחם שמרים. במשרד השני, של חדרי-החקירות ימתין הדמגוג-הבחור המרשים שמאז ומתמיד ידעו כולם כי יום יבוא והוא יצטרף למנחת המסלול הפוליטי, אך לצערו הרב נדבק הבחור במגפת הווירוס המשתוללת בקרב שרים וח"כים: לקה המסכן בעיוורון וחטא את חטא ההיבריס בשם השחיתות וחוק הג'ובים.
בודדים יצליחו להעיר את שנתם עם חיוך של בוקר, יחידי-סגולה במערכה שנולדו עם כפית של שמנת מתקתקה, ישכילו וירוויחו בזכות השתלשלות דורם, יחיו את הקלות הבלתי נסבלת של הקיום.
ובמבט לאחור, בעוד שנים מספר, מי מהם יזכור את נשף המחזור-פרפורים, נפנופי טווסים, בן לוקח בת ובת לוקחת בן, ורוד או אדום-יהיו טפסים של חיובי תשלום אגרות, קנסות ומיסים.
התמונה העתידית סוריאליסטית וצבועה בגוונים שחורים ופסימיסטים, החברה שלנו צועדת במצעד אובדני, ריקני וחסר-תוכן. הכותרות בעיתון זועקות את הצעקה-העוני, הפשיעה, תרבות הנהיגה, האמריקניזציה ושלילת המורשת היהודית.
הנוער של היום הם המנהיגים של מחר. אם לא נפתור את הבעיה היא תחריף, ואל נשכח כי קטלנית היא, מסוכנת וממיתה כחיידק טורף.