ישראל מאמינה בחינוך

להלן דוגמה לצוואה שכתב אחד ממייסדי הישוב העברי בארץ ישראל. להערכתי, ואשמח להתבדות, יש מעט מאuד מורים (אני מהמר על יד אחת) שיודעים מי האיש הן מקרב מורי ההיסטוריה והן מקרב ציבור המורים הכללי. פילוג עמנו לכתות, עדות ומפלגות, היה תמיד בעוכרינו. מלחמת אחים הביאה אותנו לעברי פי-פחת, ואם לא תחדל - תחריבנו. לכן בקשתי וצוואתי לישוב ולנוער הגדל בתוכו, לזכור תמיד שלא יהודים של כיתה או מפלגה זו או אחרת נרדפים ונדרסים, כי אם עם ישראל בכללו. בין אם נרצה ובין אם לא נרצה אחים לצרה אנחנו - נבינה זאת נהיה אחים לחיים, ליצירה, לפעולה ובניין. הנוער שלנו - תקוות עתידנו. בחינוכו העברי הנכון - ביטחון קיומנו. עקרונות חינוכו הנכון הם: שורשיות, בינה ודעת, אחדות ואחווה, ורצינות ונאמנות. לחינוך הנוער ברוח זו אני מקדיש את ההכנסות מתוך כל רכושי שהועבר ושיועבר מדי שנה בשנה לאוצר. ישמש נא הון זה והכנסותיו התחלה של קרן למען חינוך הנוער ברוח אחדות ואחווה - רוח ישראל. אני מבקש את מנהלי האוצר להוציא לפועל את רצוני זה. אני מבקש שינתן לי הכבוד להיטמן בין שורות העמלים הצנועים. בקשתי שלא לערוך כל אספי כסף עממיים להנצחת שמי. אני מבקש כמו כן לא לקרוא רחובות, נחלות, כפרים ומושבות בשמי. כמובן שכספיו לא הועברו למערכת החינוך ולכן נמנע מהמורים חינוך ציוני והמורים, שצריכים כולם לדעת על הציונות ושרשי הסכסוך ושורשי העם היהודי בארצו ובתרבותו יודעים מעט מאד.

לפעמים לגבר יש תמונה אידיאלית של אישה ולהיפך. בדרך כלל מי שמחפש את בן הזוג האידיאלי נשאר רווק. גם בנושא החינוך ניתן להגיד "נכון, אתה מחפש את המורה האידיאלי אבל אין כזה! ועד שתסרוג מורה כזה הילדים צריכים ללמוד עם מה שיש". (מי שקרא את "פרשת גבריאל תירוש" של יצחק שלו יודע למה הכוונה). ראו זה פלא יש כזה! להלן מכתב שכתבו הורי תלמידי כיתה ח' בבית ספר בקריות (ליד חיפה): "מי כמוך יודע שבסופה של כל מסיבה יש תמיד כמה מילים המוקדשות לך באהבה. ואתה ודאי ממתין, מחכה בציפיית מה. מה כבר אפשר לחדש לך - זו השנה? אז - הפתעה - מנשה, לא עליך מדברים בואו ונרחיב הערב - דווקא על הילדים, ובין השורות - ובתוך המילים חפש את עצמך - והמבין יבין! כיתה ח1 - כיתה של ילדים ממש רגילים, שסיגלו לעצמם כל מיני מנהגים משונים, הם נוהגים לציין בגאווה לא ברורה, שהם כיתת סיירים וצריכים להוות דוגמה. פעם בשבוע בקבוצות קטנות, הם ממהרים למועדונית של ילדים - וזאת אחרי יום לימודים. קונים להם סופגניות בחנוכה, תורמים להם בגדים נראה כאילו ממש חשוב להם לעזור ולהנעים. הם יוצאים לסיור כמו פלוגה של קרביים עם תרמיל על הגב - גם בשבתות וחגים. הם עוצרים ליד עצים, מרימים אבנים מוזרות, וכל הזמן רושמים - ממלאים בטיול מחברות. הם מביאים לכל טיול שלשה כובעים, מבלי לדעת שזה מה שנקרא "חינוך לערכים". הם מכינים עבודה בגיאוגרפיה, ביצירתיות ובאהבה. כאילו ממש חשוב להם שהבודק ייהנה מכל מילה. יש להם משפט מוזר כזה "מנשה אמר" ולזה - גם בתור הורה - אינך יכול להוסיף דבר. הם שולחים מכתב לכנסת ישראל - ישירות יש להם דעה ברורה לאן את הכספים יש להפנות. אמרו לנו שהם בגיל ההתבגרות - תקופה קשה, אולי זוהי הסיבה להתנהגות כה מוזרה? ואולי יש שם - בעולמם המבולבל והלא פשוט, דמות אחת, מנשה, המעניקה להם יציבות, מורה שהם מעריצים, אוהבים ואחריו הולכים, שמקבל אותם כמו שהם, שהוא מאילה הנותנים! שמשתף אותם בהתלבטות, בכאב ובחוויות שיכול תמיד לפתוח את סגור ליבם בשיחות! אתה עושה להם את זה, מנשה, ללא היסוסים ובגלל זה כולנו אותך כל כך אוהבים! ועל זה יש לומר לך רק מילה אחת - כל כך נדושה על כל זאת, מנשה, פשוט ומכל הלב - תודה!!!" כמובן שמכתב זה הוא לא יחידי ומבין עשרות רבות של מכתבים שמנשה קיבל בחרתי עוד אחד: לכבוד סוף שנה החלטנו אנו ההורים ההורים הנהדרים של כיתת סיירים להתנצל בפניך - מנשה - וקולנו להרים לאמור סליחה ששלחנו לך ארבעים מכוערים ולכבוד העובדה הידועה זה מכבר שיופייך מנשה הוא השולט בכיכר חשבנו ההורים - איך אפשר איך לעשות גם לך איזה שעת מחנך ואז חקרנו העובדות ולמסקנה הגענו כאן שצריך לעשות ממך לא סתם מחנך אלא דוגמן! כי ילדינו - תלמידיך העידו בקול רפה שאתה ולא אחר הוא "מנשה היפה"! אז בוא נא חביבי והלום נא גש ונלמד אותך סוף סוף איך להתלבש! ועכשיו שאתה יפה כמו דוגמן כמה תודות נרצה לומר לך כאן בראש ובראשונה - הרי זה ברור ומובן לא משנים הבגדים אלא מה שיש בתוכם לא משנה אם יפה אתה או מכוער הפנים משנה - וזה העיקר ואתה מנשה בדרכך המיוחדת ובחן לא רגיל לילדינו דאגת את זאת להנחיל ואנו תקווה כי אכן זה קרה - והחברה יודעים ש"דרך ארץ קודמת לתורה" ואנחנו נפרדים בשנה של יובל מבקשים שתמשיך ללמד איך לאהוב את ארץ ישראל לאהוב בפה בראש ודרך העיניים וגם איך לא דרך הרגליים אנחנו לך אומרים תודה ושלום ברוב גאווה ועם המון המון המון אהבה כיתת סיירות 1998" שרת החינוך, הורים מודאגים עם יד על הלב כמה מורים כאלו יש לכם בכל מערכת החינוך המונה עשרות אלפי מורים? 2? 10? אני ממליץ להורים המודאגים, כמוני, מרמת ואיכות ההוראה, שיודעים שרמה ואיכות ההוראה רחוקה ממה שמתואר על-ידי ההורים במכתבים אלו, להזמין את ההורים שכתבו מכתב זה ולשמוע על מנשה ואולי אף להעסיק אותו על חשבוננו כיוון, שבמערכת החינוך בוודאי ימצאו כאלו שינסו בתירוצים שונים ליישם רגל ליוזמה מאיימת כזו.

"ישראל מאמינה בחינוך" הוא משפט הרשום על עיתון היוצא מטעם משרד החינוך. ישראל כבר מזמן הפסיקה להאמין בחינוך ובהשכלה. רמת בתי הספר בירידה מתמדת. רמת המורים בירידה מתמדת ורמת הבקרה בירידה. מערכת החינוך השכילה להתאים את עצמה בסדרת קודים לרמה הנמוכה היורדת מיום ליום. לדוגמא, כדי להתאים את הציפיות הגבוהות לאחוז גבוה של מצליחים בבגרות פשוט נבנה מושג המיקוד המקטין את החומר לבחינה לחצי. מערכת החינוך לא השכילה להכינס לעידן התקשוב. למרות דקלומים וסיסמאות, רק חברות פרטיות הצליחו לבנות מודל תקשוב מוצלח הן כלכלית והן תוכניתית. למערכת החינוך הפורמלי אין כל יכולת להתאים את עצמה לשינויים המתרחשים בעולם: להקטין את פער החינוך בין שכבות חלשות באזורי פריפריה לבין שכבות חזקות במרכז ולהקנות ערכי ציונות ויהדות, הסיבה העיקרית להיותנו כאן. איך בכל זאת יש לנו תעשיית היי-טק מוצלחת?. אחוז האזרחים המעורבים בהיי-טק הוא שולי ומורכב ברובו מאנשים מוכשרים שלמרות בזבוז זמן של 12 שנה הצליחו והפכו למה שהפכו למרות ולא בזכות מערכת החינוך. ההתגדרות של מערכת החינוך בכתרים לא לה, שתעשיית ההיי-טק מקורה במערכת החינוך המוצלחת מאפיינת את הישראליות. בשנים הקרובות תלוי עתיד החינוך לקבוע את רמת התעסוקה בארץ כולל בענפי ההיי-טק. בשוק עבודה עולמי לא יהיו יותר מובטלים רק בדימונה ובשדרות יהיו מובטלים בישראל, מולם יתחרו קוריאנים, הודים וסינים. מי שלא יצליח להגיע לרמה גבוה לא ברמת הביצה המקומית אלא ברמה עולמית יהיה מובטל.