דוח וינוגרד - תועלת או רק ספין תקשורתי?

הדינמיקה הציבורית (המובלת כמובן על-ידי התקשורת לסוגיה), למי שזוכר, הייתה כזו: מיד עם סיום המלחמה התלהמו מספר אנשי מילואים (חלקם בצדק, חלקם בהגזמה מיותרת) ודרשו מיידית את פיטורי הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה. אחר כך היו מאבקים "עקובים מדם" על הקמת ועדת חקירה - מי יחקור את מי, מי ימנה את מי, מי מוסמך למנות את מי שמוסמך לחקור את מי שמוסמך לענות, וכו'. אחר כך הוקמה ועדת וינוגרד ומבקר המדינה מיהר להודיע שגם הוא במשחק. ומאז ועד היום לא פסקו הרחשים והליחשושים וההדלפות והידיעות והידיעות הסותרות והראיונות והמאמרים על מה שנאמר ומה שלא נאמר ומה יהיו התוצאות של הוועדה הזו. וכמובן שמבקר המדינה גם הוא במשחק. ועכשיו (נכון להיום - 14/3/07) כולנו מצפים בכיליון עיניים לדוח הביניים של המסקנות החלקיות והלא אישיות של ההמלצות של הדיונים של השאלות.

זה רציני?

מדינה מטורפת, מובלת על-ידי תקשורת עוד יותר מטורפת ובעיקר חסרת אחריות, רדופת רייטינג ורצון לנצח בסקופים (הסקופ המדליק האחרון: "עמיר פרץ אמר לוועדה שאולי...הוא באמת לא בטוח... הוא חושב שהוא לא כל כך ממש מתאים להיות שר הביטחון...." סקופ מארץ הסקופים. העתונאי שפירסם את זה בטח מרייר עכשיו מרוב התלהבות). הרמטכ"ל כבר התפטר וכבר שכחנו ממנו, וכבר לא מעניין את אף אחד אם באמת יפיקו לקחים בצה"ל ויעשו את המערכת טובה יותר. אגב, מישהו מתוך כל חמשת מיליוני מבקרי המדינה שאנחנו שאל את עצמו בכלל אילו לקחים יש להפיק כאן? הרי לקח הוא מסקנה המחייבת שינוי. לפי מה שהבנתי מהתקשורת, לא היה צריך שום שינוי, פשוט עשו את כל הטעויות האפשריות ולקחו את כל ההחלטות ההפוכות מהמציאות.לא התאמנו כמו שידעו שצריך, לא הצטיידו כמו שידעו שצריך, לא הכשירו יחידות ומפקדים כמו שידעו שצריך, לא נתנו פקודות כמו שצריך אלא המציאו פרוזה במקום פקודות, לא נלחמו על-פי תו"ל ידוע אלא על-פי המצאות של כל מיני גאוני אסטרטגיה בפרוטה, בקיצור - לא צריך שום לקח. פשוט ללמוד מחדש את לקחי מלחמת השחרור, מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת כיפור וההתשה ולבנון הקודמת ולזכור ש"צריך להתכונן למלחמה הבאה ולא לזו שהיתה כבר" (קלישאה ידועה. איך מתכוננים למלחמה הבאה בלי לנתח ולהפיק לקחים מהקודמת?). ואני, לא עתונאי, לא פוליטיקאי, לא מנהיג דגול בעיני עצמו אלא רק אחד שחי כאן וקורא עתונים כמו כולם (פחות. אין לי סבלנות) ורואה טלוויזיה אם אני לא נרדם ושירתי בצבא כמו אלפים אחרים, מציע לכולנו:

• להחזיר את התקשורת למקום הראוי לה ולאן שהיא צריכה באמת להיות: כלב השמירה של הדמוקרטיה. להיות יותר מאוזנת, יותר שקולה, יותר מקצועית, לא לשרת את הפוליטיקאים אלא לבקר אותם באופן ענייני ושקול, להביא לידיעתנו את כל מה שחשוב ולאוו דווקא את מה שיתן רייטינג (יש גם דברים טובים חשובים, לא הכל כל כך נורא ומחייב כותרות שחורות על-רקע אדום על חצי עמוד ראשון).

• ללמוד להפיק לקחים, גם בפוליטיקה, גם בחברה וגם בצבא באופן ענייני ובטכניקה הבסיסית ביותר: ראשית כל לדעת מה היה צריך להיות, שנית לבדוק עם כל המשתתפים מה היה באמת ומכל אחד לקבל את נקודת מבטו, ואחר כך עם כולם ביחד לנתח את הסיבות לפער בין מה שהיה צריך להיות לבין מה שהיה באמת. ובסוף - להחליט איך לתקן (אם צריך). ובתור המלצה: להפסיק כל הזמן לחפש ראשים לתליה. זה לא יתן לנו שום דבר אלא סיפוק רגעי וקטן ואולי מנוף להצלחה לאופוזיציה להפוך שוב לקואליציה וחוזר חלילה.

• שיטת המשטר חייבת להשתנות. אנחנו כבר ששים שנה חיים ב"מדינת קואליציה" שבה כל מפלגונת קיקיונית שיודעת לנצל מצב זמני ולהיות לשון המאזניים משפיעה על גורל כולנו ועל עתידנו. ראשי ממשלות לא מסוגלים לתפקד, ממשלות מנופחות מעבר לכל פרופורציה מלאות שרים מובטלים ולא יעילים, בכנסת "נבחרינו" הם חבורה של מחפשי פרסום ורדופי אגו לא מוכשרים ודואגים רק לעצמם, וכך גם כל השלטון המקומי ורוב המערכות הממשלתיות והציבוריות. למה זה מגיע לנו? די, הבנו כבר. קיבלנו מספיק עונש. בואו נעשה כבר משהו יותר טוב. שיטת משטר נשיאותית שבה מתמודדים רק שניים - שלושה כוחות פוליטיים ושהמנצח לוקח את השלטון בלי צורך בשותפים קואליציוניים תאוותניים, אחוז חסימה גבוה, שרים מקצועיים, חברי כנסת שנבחרים (ויודעים זאת) כדי לדאוג לבוחרים ולא לעצמם, בעלי תפקידים ציבוריים שיש להם ידע בניהול ומוטיבציה להצליח, ועוד. לא צריך כל מיני "ייצוגים" בכנסת - מישהו יכול להגיד לי כמה גימלאים במדינה נהנים מזה שהמפלגה ההזויה שלהם נמצאת בשלטון? עובדה שהמגזר העסקי הוכיח שזה אפשרי ושאנחנו יכולים להיות הרבה יותר טובים ממה שחשבנו.

• ומילה על הצבא - בלי זה אי אפשר: ראשית, לבטל את פיקוד העורף. לחסוך מאלוף הפיקוד הזה את הביזיון של ביקורת המדינה ופשוט לבטל את הפיקוד המיותר הזה ולהשאיר רק את גדודי החילוץ. הכסף שייחסך יועבר למשטרה, למד"א, לכא"ש שהם העוסקים במלאכת החירום יותר במקצועיות ויותר ברצינות מהפיקוד המיותר הזה. שנית, להנחות את דובר צה"ל שהוא/היא בעל סמכות של קצין חיל ראשי: הוא בעל המקצוע בנושא הדוברות, אף אחד בצבא לא מדבר עם התקשורת שלא באישורו והנחייתו, הוא מגבש נוהלים מקצועיים הכוללים גם שת"פ תקשורתי במלחמה. הוא לא צריך להיות דמות רקע של יופי נשי מאחורי הרמטכ"ל הנכשל באופן קבוע בלשונו (לא הנוכחי, אבל גם זה יבוא...). שלישית, להקים זרוע יבשה אמיתית, שבה יש מפקד אחד על כל צבא היבשה, שבה יש אחדות בין סמכות לבין אחריות, בין הפקת לקחים לבין בניין הכוח והפעלתו, שבה יש חשיבה נכונה ותוצאות אמת לחשיבה זו. לבטל את הפיקודים (כן כן) ולהכפיף את כל האוגדות וחטיבות תמיכת הלחימה ישירות למפקד הזרוע. כמה כסף ייחסך פה? כמה יעילות תפקודית נקבל פה?