במכתבי הקודם הבעתי פליאה, איך במציאות הקשה שלנו, הנמשכת הרבה שנים, "נפתרות" הבעיות כמו ש"נפתרות" עד כה. ל"זכותם" של הקובעים בחיינו - נציגי הציבור של היום - עומדת העובדה כי הם נותנים תשובות למציאות שלנו, כל הזמן ולעיתים מהר, אלא שהתשובות הן כמו כדורים לשכך כאבים במיידיות, אך יש מאלה שהם כמו כוסות רוח למת.
אני מציע שתי דרכים לטפל בבעיות שלנו, ושאותן גם הזכירה נשיאת בית המשפט העליון - כי לא מספיק להצביע על הסכנות שלנו, כדבריה, שאין ביטחון ליוצאים לרחוב, לשפת הים, לבילוי וכיו"ב. בעבור המציאות, שגם הנשיאה מאשרת אותה, חייבים לתת שני פתרונות:
האחד - שוטרי מקוף לאחר רענון כמה תפקודים ומתפקדים במשטרה, כאשר אז, בידי שוטרי המקוף, באמצעים הנדרשים שיהיו בידם - יוכלו לכסות את הרחוב על רוב בעיותיו. אגב, אחד האמצעים היעילים שיש בידי שוטרי המקוף, הם רשימות הבדוקאים שנמצאות בתיקו של כל שוטר. הללו, במסגרת סיוריהם של השוטרים, יוכלו לקשר בין אירועים שהיו או עומדים להתרחש.
השני - לשים הדגשים ל"דברים הקטנים", שהם בין השאר תוצאה של היעדר חינוך מהבית ומביה"ס. במילים אחרות: לתת או לחדש את היסודות שהיו צריכים להיות אצל אותם נעדרי הערכים היסודיים של אדם ברחוב או ברשות הרבים. כך למשל, זריקת אשפה ברחוב, ציורי גרפיטיס בכל מקום מזדמן ושאר מיני הפקרויות נפוצות. כי יש לזכור ש"הדברים הקטנים", הם ה"אימא" של הגדולים, אם לא מחסלים אותם בעודם באיבם.
כאשר ייושמו הדברים הנ"ל, לפחות אפשר יהיה לומר שאנו בתחילת הדרך.