מדינת ישראל הייתה ידועה תמיד בעודף ההומאניות היתרה שלה; עודף הומאניות זה עלול להביא לאובדננו בסופו של דבר.
ח"כ לשעבר
עזמי בשארה נחשד בקיום קשר מתמשך עם אנשי מודיעין של החיזבאללה בתקופת מלחמת לבנון השנייה, וכן נחשד שקיבל מהם מאות אלפי דולרים במזומן למטרה לא ברורה. לאחר מכן ברח בשארה מהמדינה. מאז שעזב את ישראל, מרבה בשארה לנדוד בין בירות העולם הערבי ולהרצות בעניינים הקשורים לפוליטיקה הפנימית-ישראלית, וכן בענייני הסכסוך הישראלי-ערבי. וכעת אנו מתבשרים שמרגל זה, שהיה אמור לייצג את המדינה ואזרחיה - אך במקום זאת ריגל לטובת מדינת אויב ופעל נגד בטחון המדינה, יקבל 200 אלף שקל מהכנסת כמענק פרישה חד-פעמי, וכן פנסיה חודשית של 7,000 שקל לחודש לכל החיים.
נשאלת השאלה - האם אין גבול להרס העצמי שלנו?
לא מספיק שיושבים בפרלמנט המדינה אנשים שלא מכירים בקיום המדינה, חותרים תחתיה, פועלים וקוראים להשמדתה - מגיע ח"כ שנחשד בריגול לטובת מדינת אויב ובפגיעה בבטחון המדינה, שמסתובב בעולם ומסית נגד המדינה ואנו עוד מצ'פרים אותו על כך?! על מה ולמה? איפה נשמע כדבר הזה במדינה מתוקנת, מערבית ומפותחת?!
היה מוטב לנו ללמוד מ"האחות הגדולה" ארה"ב, שבמקרה כזה לא רק שלא הייתה מצ'פרת את אותו נציג פרלמנט, אלא אף הייתה דואגת שישלם את המחיר הנדרש על מעשיו. מחוות הומאניות מסוג זה בסופו של דבר יביאו לאובדננו. עלינו להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי, ובמקרים מסוג זה לא לנהוג ביד רכה - נהפוך הוא, יש לפעול ביד קשה ולוודא שמקרים כאלו לא יחזרו על עצמם, על אחת כמה וכמה בפרלמנט המדינה - פרלמנט המדינה שאמור לשמש דוגמה ומופת לאזרחי המדינה.