אדון כבוד הוד רוממותו, מר שר התחבורה אביגדור ליברמן: אין לך בושה?
אתה בטח חושב שאתמול בערב (יום שישי) היית כוכב אצל יהורם גאון?! בדיוק באותו זמן קיפחו את חייהם שני בני אדם. שני בני אדם שהיו יכולים ליהנות מחיים בחיק משפחתם - לולא הקטסטרופה המתחוללת בכבישי ישראל, המדינה הפרוצה לשחיתויות בגובה שאפילו מדינות העולם השלישי לא מכירות.
כי בישראל יכול זמר, בדרן ומנחה מהולל (והוא מהולל), בחסות הערוץ הממשלתי הראשון, לארח שר תחבורה האחראי למותם של יותר מאדם אחד ביום, בדרכי מדינה חסרת הנהגה מקצועית, ולחייך בפה מלא אפונים לאומה...
זו הרגשה של כאוס מוחלט, רפיון מוסרי שאין שני לו, וקריסת מערכות שאין כח בעולם שיוכל לתקן.
אני גם פונה לעצמי, ומבקש ממני לנסות להרגע, כי לא יעזור שום דבר: הכח והשררה בידיהם, מלחכי פינכה לא חסרים להם, "אמון הציבור" ינתן להם שוב בבחירות הבאות - ואל לך לקחת ללב...
אדון איווט ליברמן והמנהל שלו ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים - האדון ולדימיר רובין: אתם מוקצים מחמת מיאוס בעיניי לפחות, וזה בלשון המעטה. איך אפשר בכלל לעבור לסדר היום אם הטרור הגדול ביותר מאז קום המדינה, הקטל בדרכים, ממש לא מזיז להנהגה?!
איך קוראים לאחראים כאלה, ברמה הגבוהה ביותר במימשל מדינה - שמחייכים בתענוג עילאי ביום ששי בטלוויזיה, בתוכנית אירוח, כאשר שום דבר במשרדם לא מצדיק את משכורתם (כספינו) את טובות ההנאה שלהם תוך "מילוי תפקידם (כספינו) ומימון הפנסיה שלהם (לא פעם הכפולה והמשולשת) - שהם כמובן כספינו.
יש רק מניעה אחת מלהטיח בכם קללות מכאן ועד הודעה חדשה: הכבוד שלי.