רתחתי מזעם כאשר בכינוס המפלגה (העבודה) עלה אחד מחברי המפלגה ובעצם קבע כי יש לומר לצעירים המפגינים כי מה שיש - זה מה יש, וכי כל שהמפלגה צריכה להציע להם היא העצה: "להזדיין בסבלנות". רתחתי מזעם. התפוצצתי מזעם. הוא בעצם מציע לנו לומר להם: "העלו אותנו לשלטון כדי שנמשיך לא לעשות עבורכם שום דבר!".
רתחתי מזעם ומקבס. ונראה שאיתי רתחו בתדהמה גם כל שאר הנוכחים. והרי בסך-הכל צריך רק לשוב לשיטה לפיה קיימות בארץ חברות שתפקידן לבנות בתים, ולא כמו היום, שקיימות רק חברות שתפקידן לעשות כסף.
בימים בהם פעלו בארץ עמידר ועמיגור ושיכון עובדים, גם זוג פועלים פשוטים יכול היה לרכוש דירה, ובלי שום סבסוד ממשלתי. רק בלי שאיזה טייקון מאלה שהמלך חפץ ביקרו יגזור על כל דירה קופון של מיליון שקל רווח. לא!!! אין חובה שעל כל דירה שנבנית בארץ מישהו שהמלך חפץ ביקרו יגרוף מיליון שקל רווח!!!
אכן, אי-אפשר בהרף עין להקים מחדש את שיכון עובדים הממשלתית, שפועלת ביעילות וללא כוונת רווח. אבל אפשר שהמדינה תהיה היזם, ותמסור העבודה למי שבמכרז (אמיתי!) יציע לבצעה במחיר הנמוך ביותר. כן! זה כל-כך פשוט! זה יצור מיידית דירות במרכז, אשר בשל הרווח הסביר והצנוע של הקבלן (במכרז!) וללא הרווחים האסטרונומיים שגורף לעצמו היום כל מי שיש לו יד ורגל בבנייה, תעלינה לצרכן (הזכאי) פחות מחצי ממחירה לצרכן של דירה היום. כל-כך פשוט...