מאתיים אלף מובטלים לא מבוטלים
ניר בן דוד פנה במכתב לראש הממשלה, בו הוא תוהה מדוע אין הממשלה פונה למתן פתרון לכמות המובטלים הבלתי מבוטלת מחד, וכמות משרתי המילואים המועט, בד בבד עם נטל אבטחת המדינה מאידך.
להלן מכתבו:
כבוד ראש-הממשלה
א.נ.
היה זה אפלטון שבדבריו על מדינה אידיאלית קבע את תפקידם של שלושת המעמדות, בעוד הוא רואה לנגד עיניו את טובת מדינתו, קבע כי כל אדם יתרום את חלקו על-פי מידת כישוריו: "כיוון שכל אחד מאתנו אינו דיו לעצמו, והוא זקוק לרבים זולתו" (אפלטון, פוליטיאה, עמוד 216).
והנה מצאתי עצמי תוהה לאן פניה של מדינה זו על ריבויי מעמדותיה המקוטבים ושסועים זה מזה, מצאתי כי כלל איננו מקיימים לא את חזונו של אפלטון, אך גם לא את חזונה של מדינת ישראל.
המערכת האזורית-ביטחונית ומצבו של המשק הדירו מעיניי לילות שינה רבים, בהופכי, הלוך ושוב בבעיותיה של המדינה שבדרך. לא אחת הלכו ותפחו מספרי האבטלה לנגד עיניי עד כי חצו הם את מאתיים האלף, מנגד נראתה לעיניי מצוקתם הברורה והמובנת כל כך של קומץ משרתי המילואים.
אולם, כשמלכדים את המחשבה על מאתיים אלף המובטלים עם המחשבה על קומץ אנשי המילואים הקורסים תחת הנטל, הרי שמתקבלת בעיניי החוכך בדעתו סתירה פנימית בדברים.
אדוני, הרי שמדינת ישראל עוצמת עיניה.
מחד מעטים הם משרתי המילואים ורבה היא משימתם, מאידך מאתיים אלף מובטלים?! מדוע איננו הופכים אותם לבלתי מבוטלים, לפחות את חלקם? המדינה מעניקה דמי אבטלה לאוכלוסייה גדולה, אוכלוסייה ממנה ניתן לגייס תמורת סכום זהה או אף מתגמל במעט יותר מכך, קבוצות גדולות אשר יכולות לתרום ולסייע בנטל אבטחת המדינה.
בימי ראשית המדינה כונו אלו גדודי עבודה אליהם התנדבו האזרחים, היום מדינתנו שמנת היא - נשלם לאנשים להצטרף לגדודי המילואים!
נכון, יהיו אלו אנשים חסרי אימון, נכון הדבר כי יהיו אלו קבוצות ספציפיות מאוד, אך נכון הוא גם הדבר באשר לתרומתם האופציונלית.
והנה בחושבי על דרכי "כאזרח מודאג" בעזרתי למען המדינה, מוצא אני כי זהו רעיון מייעל, מגבש וציוני מעין כמוהו.
בברכת יישר כוח בדרכך לשלום וביטחון.
ניר (בנדה) בן-דוד
nirbend@zahav.net.il
|