אדוני ראש הממשלה העתק
מר אהוד אולמרט,ברוך שובך!!
הנדון:צריך מוח מפלדה כדי לספוג עשרות טילים ביום, עשרות תירוצי מומחים בשעת מתקפה כמו האחרונה, וגם כדי להתמגן ממתקפת החרדה, וממתקפת ההצהרות שמטרתם רק לרצות זמנית את האוזן שלנו ו...
הצטערתי עד מאוד לשמוע את ניצב אורי בר לב משתלח "במיעוט" כדבריו שמתלהם בשדרות עקב המצב. ואם לא מספיק הוא הוסיף שהרוב מוכן לספוג ולהישאר בעיר, ולא לוותר. כיצד הוא יודע? האם הוא עבר בית בית? זה שהוא בא לביקור ועמד שעה במרכז, זה לא אומר דבר. וגם אם יש מתלהם אחד בעיר צריך לנהוג בו בהבנה. כי שום מקום בארץ לא היה שותק כמונו שבע שנים. זה לא פשוט לגנוב מאיתנו את השגרה ולברבר על מיגון.
אהוד אולמרט, האם אתה יודע מה זה לפחד להכנס למקלחת או לשירותים בבית שלך ביום ובלילה? האם אתה מבין מה אני מרגישה כאשר ילדתי בדרכה לבית הספר וטילים נוחתים לפתע בלי כריזה? את השמיים לעולם לא תוכל למגן, לא אתה ולא אף אחד.
לגופו של עניין, מאחר שאני יודעת שאנחנו מדינה רודפת אקשן ותקשורת, אוטוטו הכל יעבור לאשקלון כי הקטיושות כבר נמצאים בגלוי ובכמות בדרום. ואנחנו כמדינה ריבונית לא יודעים איך לפעול מול ארגון טרור מתעצם, וגם אינני מאמינה בהצהרות התהליך המדיני כדי למצוא חן בעיני רייס, והאיום האירני לא מעניין אותי, כי יש לנו איום של "צינור" משלנו... אני פונה אליך בשם משפחות רבות שמבקשות להתפנות תמורת פיצוי. אנחנו משלמים משכנתא מאוד יקרה, יותר מאלפיים חמש מאות שקל לחודש. והערך של הבית קרס לחלוטין. רוצים לעזוב, ולאף אחד אין זכות להשתמש בנו ככבשים לשחיטה. רק היום (ולא רק היום) הטילים נחתו ליד ביתי בשטח פתוח, ואפילו לא באו לבדוק מה עם האזרחים שגרים סמוך לנפילות.
השגרה המופגזת הפכה לשגרה של אדישות מסוכנת, ואיננו מוכנים לשים עצמנו קורבנות על כלום. שמעתי את תגובות דיכטר, מופז, שטרית, נשיא מועצת הביטחון, והבנתי היטב שאין שום מתקפה, וגם אין פתרון. אז תן לנו לחיות בשקט במקום אחר. אנא הפעל חוק פיצוי פינוי ותן הזדמנות למי שהרוס נפשית להשתקם במקום אחר. המקום שלנו יותר גרוע מהתנחלות (מויאל כבר מזמן לא מיצג את העיר, והוא גם בסוף הקדנציה, הוא לא יקבע לנו להיות בעיר כשהוא חי בתל אביב, וזה גם לא מעסיק אותנו).
אדוני ראש הממשלה, תן לנו לחיות במקום אחר וגם לך יהיה קצת שקט מאיתנו. בכל מתקפה אנחנו שומעים את אותם המומחים עם אותן ההצהרות שמטרתם רק לרצות זמנית את האוזן. ולכן רבים מבקשים להתפנות מרצון תמורת פיצוי. זאת זכותנו המלאה לבקש זאת כי אין מחיר לחופש של האדם בתוך ביתו. ואם אין את זה, והנכסים הבלעדיים קרסו. אז מה נעשה? עשרים ושלוש שנים אני חיה בעיר, יש לי למקום המון אהבה, אבל אם אין ביטחון בשום מקום בעיר או בבית, המוח אבוד מדאגות ואניני מהווה יותר דוגמא של אחריות כאמא לפני ילדיי, וגם למה שנחכה שהטיל "יבקר" גם אותנו? מספיק לי לשמוע כל יום את השריקות שלו מעל ביתי ולראותו מסביב. אם תבקש רשימה מסודרת לראות בכמה משפחות מדובר, תקבל, וגם תתפלא... אודה לך מאוד אם תשתף פעולה בבקשה.