כולם מדברים על שלום ואף אחד לא מדבר על צדק. צדק חברתי מהו? האם חברה אשר לוחמת על זכות קיומה, ולשם כך זקוקה למיטב בניה ובנותיה, היא חברה לא צודקת?
בסוגייה זו של הסרבנים והמשתמטים אני מבקשת לדון, כיוון שנושא זה הצליח לבלבל אותי - עד כדי כך שכמעט לא הצלחתי לגבש דעה מכרעת בסוגייה זו, אשר הפכה לדילמה קשה מאוד מבחינתי, אך כבר לא. פיצחתי אותה, התעמתתי איתה והגעתי לתשובה. מה הפלא או האור, אשר הביאני לנקודת סיום זו? המצב המדיני-ביטחוני אשר קרא אותנו לסדר בליל הסדר תשס"ב.
אזרחים ואזרחיות יקרים, אין לנו את האפשרות להגג ולפלרטט על מחויבותינו וזכותינו לחיות חיים בטוחים שקטים במדינתינו. אין לי ספק, כי עלינו לקום ולהשכים להרוג את זה אשר בא להורגינו. האם לכם יש ספק בכך? מי מאיתנו מרשה או ירשה שיפגעו לו ביקר מכל - אח, אחות, בת, בן, אב או אם, חבר או חברה? מדוע עלינו לחשוש לשלוח את יקירנו לבלות, לקנות בסופר השכונתי, לנסוע באוטובוס? האם אנחנו מבינים כי חיינו השתנו לבלי היכר בגללם? בגלל שכנינו, אשר אינם מושיטים ידם לשלום אלא מושיטים אותה למתג, אשר מחבר בין גופם לפצצה המתקתקת, אשר מכוונת לרצוח חפים מפשע, אשר כל חטאם היה שהם רוצים לחיות ולנפוש ולהיות עם חופשי במדינתם, מדינת היהודים.
כאן נכנסת סוגיית המשתמטים והסרבנים:
בני העם היהודי, משתמטים וסרבנים יקרים: האם לא שמתם לב לשינוי שחל במצב מדינתכם? האם לא שמתם לב שבחירת שתי המילים המתארות אתכם, נושאות בחובן תארים בעלי מסר שלילי ביותר: סרבן = אדם שאינו מבצע את המוטל עליו; משתמט = אדם שאינו מבצע את הפקודה, הוראה, צו המוטלים עליו.
אני יכולה להסכים עמכם בדבר אחד: כאשר הדרך לא נראית, ניתן להתווכח עליה ולעורר שאלות על-מנת לתקנה. מקובל, נאור ומתקדם צעד כזה. אולם היכן הקשר בין זה לבין התעלמות טוטאלית, ביודעין ובעזות מצח - מביטחון מדינתכם, אשר ראתה בכם את מיטב בניה (קצינים). מה קרה בדרך? מה השתבש?
אני חושבת שיש לי תשובה על כך. פשוט, פיתחתם אגואיזם וסוציומטיות כזו, שאם היתה לכם בתחילת דרככם בבית הספר לקצונה, לא הייתם זוכים לדרגות אלו. פשוט מאוד.
התהליך הזה מדאיג, מביש, ואותי אישית אף מזעזע.
אבל הדבר המשמח בכל זה הוא שהינכם ספורים ומעטים. אז אחיי היקרים, שבו לכם בבית עם משפחתיכם, נשותיכם וילדיכם, ותזפזפו בשלט או במשחקי המלחמה במחשב והשאירו את העבודה האמיתית והשחורה לאחיכם היקרים, אשר לא מסכימים להתחבא אחר מילים יפות על-מנת להשתמט ממחויבותם להגן על מולתם, שהיא בעצם שכחתי למדי, גם מולדתכם.
שיהיה לכם ולכל עם ישראל ימים שקטים ובטוחים.