באותו פסק דין הועלתה סוגית לשון הרע, כאשר היא מופנית לאישי ציבור. הועלה השאלה 'האם נכונה העמדה אשר הביע ביהמ"ש קמא ואשר לפיה, כאשר מדובר באיש ציבור, יש לפרש את האמירה אשר מיוחסת לו בצמצום, וזאת לאור חשיבות ערך
חופש הביטוי?' נפסק כי ככלל, כדי להשיב על שאלה זו יש להגדיר את המינוחים 'דמות ציבורית' ו'עניין ציבורי'.
לעניין
דמות ציבורית נפסק כי "ככלל, ניתן לאמר כי אדם יחשב כ"דמות ציבורית, ככל שנגיעתו לענייני ציבור והשפעתו עליהם היא רבה יותר, וככל שהופעתו בציבור וגישתו לאמצעי התקשרות רבה יותר", וכי "יש ואדם הופך אד הוק לאישיות ציבוריות לצורך עניין מסוים ואז חשיפתו לביקורת ציבורית תתחם להקשר זה בלבד".
לעניין
עניין ציבורי נפסק כי עניין שכזה ייחשב עניין שידיעתו ברבים רלוונטית להגשמת מטרה ציבורית או כשיש לציבור תועלת בידיעה לגביו - אם לצורך גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו.
נפסק כי ככלל, אין להביע מראש מה יחשב כעניין ציבורי וכל עניין יבדק לגופו.
בפסק הדין הוצגו הרציונלים להעדפת חופש הביטוי על פני שמן הטוב של דמויות ציבוריות:
א. לא ניתן לדון במעשיו הציבוריים של איש הציבור במנותק מדיון בדמותו, באופיו, בחייו.
ב. לאיש הציבור כלים מוגברים להתגוננות מפני הפגיעה בשמו הטוב.
ג. יש האומרים כי איש הציבור הביע הסכמה מכללא לפגיעה בשמו הטוב.
הוצגו, מנגד, הרציונלים להעדפת שמן הטוב של דמויות ציבוריות על פני חופש הביטוי:
א. איש הציבור – שמו הטוב, היקר שבנכסיו.
ב. חשיפת אנשי ציבור לפגיעה בשמם הטוב תרתיע אנשים טובים וישרים מקרבה לשדה ההכרעות הציבורי.
ג. כל אדם זכאי להגנה על שמו הטוב... לרבות איש ציבור.
פסק הדין מציין כי חוק איסור לשון הרע מהווה איזון מעשה ידי המחוקק בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב. מלאכת האיזון של המחוקק אינה סוף פסוק ומקום בו נדרשת פרשנות – בית המשפט עורך את האיזון, תוך הכרעה באשר למשקלם היחסי של הערכים המתנגשים. נפסק כי תוך כדי עריכת האיזון בין שני הערכים המתנגשים (חופש הביטוי והזכות לשם טוב) ילקחו בחשבון השיקולים הבאים:
א. עד כמה עוסק הפרסום בדמות ציבורית ובקשר לנושא אשר מעורר עניין ציבורי?
ב. ב. מהי התועלת הציבורית שבפרסום?
ג. עד כמה הפרסום ברבים תוך פגיעה בשמו הטוב של הנפגע היו רלוונטיים ונחוצים להשגת התועלת הציבורית? (וזאת במסגרת
עיקרון המידתיות).
ד. האם התועלת הציבורית שבפרסום גוברת על הנזק הצפוי לשמו הטוב של הנפגע?
לאור איזונים ושיקולים אלו נפסק כי במקרה הנדון, הפרסום של איילה חסון כלפי אפל, וייחוס לו אמירה (לגבי דרעי) כאילו "הוא יהיה שלנו") עולה כדי לשון הרע כלפיו.