המאפיין המשותף לחולים הסובלים מ
טינטון (רעשים או צפצופים באוזניים),
סחרחורת או
מחלת מנייר הוא "המראה הבריא". באופן פרדוכסלי, רבים מהחולים הללו מקנאים בחולים אחרים שיכולים להראות לסובבים אותם פגיעה נראית לעין. כגון: פצע מדמם, צילום רנטגן המצביע על שבר או תרשים א.ק.ג. לא תקין.
מצב זה, שבו החולה מדווח על סבל קשה אשר אינו גלוי לעין ואינו מובן לסובבים אותו, מעורר אצלו דחק (סטרס). הדחק הפסיכולוגי שנוצר עלול להשפיע באופן שלילי על התקשורת במערכת המשפחתית בכלל ועל התקשורת הבין זוגית בפרט. אצל חלק מהחולים, הקרע המשפחתי בלתי נמנע ובני הזוג שנפרדים בסערה סוחפים אתם את הילדים אל מערבולת הגירושין.
אין בידינו נתונים סטטיסטיים לגבי גירושין בקרב חולים הסובלים מטינטון, סחרחורת או מחלת מנייר אולם ידוע על מקרים רבים וטרגיים של משפחות שקרסו.
הסיפור של רווית ודוד הוא מקרה אופייני.
רווית מתגוררת בעיר במרכז הארץ ועבדה כמנהלת בחברת היי-טק. היא זכתה לקידום מהיר והערכה רבה מצד הממונים עליה בטרם התפרץ אצלה
טינטון קשה. לפני שהגיעה
לטיפול במרפאה עברה במשך שנתיים טיפולים שונים על-ידי מומחים לאף אוזן וגרון אשר לא הביאו להקלה במצבה.
במהלך אותן שנתיים קשות גם חוותה גירושין מבעלה דאז דוד.
דוד עבד גם הוא כמנהל בחברת היי-טק והיה ידוע בקרב מכריו ועובדיו כאדם קר, מחושב ובעל דרישות רבות מעצמו ומהסובבים אותו.
רווית הייתה אישה למופת. נוסף על עבודתה הקשה כמנהלת שדרשה ממנה שעות עבודה רבות, הספיקה גם לטפל בשני ילדיהם הלומדים בבי"ס יסודי ובענייני משק הבית. לאחר שהתפרץ אצלה טינטון, נאלצה לעזוב את עבודתה תוך שהיא מצליחה בקושי רב למלא את התפקידים בבית שאותם מילאה בעבר ללא קושי בנוסף על עבודתה כמנהלת מצליחה.
דוד שהתרגל לחיות לצד אישה אנרגטית, חיונית ומתפקדת, נאלץ לקחת על עצמו את התפקידים שאותם מילאה בעבר אישתו. דוד לא הצליח להבין את הסבל שעובר על אשתו שנראתה לו בריאה לחלוטין ודרש ממנה "לקחת את עצמה בידיים", "להפסיק להתפנק", להשתתף בעבודות הבית ולחזור לעבוד.
רווית, שהייתה מותשת לחלוטין בשל ההתמודדות עם טינטון קשה, לא יכלה להענות לבקשתו ועד מהרה הפך דוד לאדם מתוסכל, נרגן, שתלטן וחסר כל אמפאטיה לאשתו. ניסיונותיה הרבים של רווית להסביר לדוד מהו טינטון ומה עובר עליה לא עלו יפה ולא גרמו לשינוי כלשהו בהתנהגותו.
עד מהרה החל הבן הגדול לסבול מהתקפי קצרת (אסטמה) תכופים. רווית ודוד הבינו את הגורם לכך, אולם דוד המשיך להיות "הגבר הקשוח". לאחר שרווית הבינה שיותר מכך לא תוכל ללכת לקראתו, החליטה לשוחח ישירות עם דוד על עתיד חיי הנישואין שלהם בניסיון להציל את הקשר.
דוד אהב את אשתו, אולם בניסיון להפגין מנהיגות, טען שהוא נגד פשרות. "צריך להחליט באופן חד-משמעי: "חוזרים לחיינו כפי שהיו פעם או נפרדים. תבחרי את" אמר לה. רווית בלית ברירה החליטה: נפרדים.
תהליך הגירושין לא היה קל. למרות שדוד הכריז שיאפשר לה להתגרש, הוא העמיד מכשולים וקשיים רבים בדרך אל הגט שהבטיח. לבסוף התהליך הסתיים והמשפחה התפרקה.
מה הקשר לטינטון? האישיות של דוד כוללת אי יכולת להסתגל לשינויים בנסיבות חברתיות ומשפחתיות. כאשר ישנו מצב חדש, הוא בוחן אותו מנקודת מבט של אינטראקציה עם האגו שלו. בעגה עברית (סלנג): "אני הגבר בבית".
רווית סבלה מטינטון קשה והייתה זקוקה לתמיכה ועידוד. דוד לא זיהה את הצרכים הנפשיים שלה. הוא התנהג באופן קר והסיוע שלו היה טכני בעיקרו והתבטא בהסעה שלה אל המרפאה הלוך וחזור, ללא תמיכה רגשית או התייחסות מילולית כלשהי לסבל הנפשי שחוותה אשתו.
כאשר רווית ישבה עימו לשיחה על עתיד חיי הנישואין שלהם, היה כבר ברור לה שפרידה ממנו לא תהיה הפסד גדול מבחינתה. היא הרי לא מקבלת ממנו את התמיכה הנפשית שציפתה לה והייתה ראויה לה.
לאחר הגירושין, כאמור, הגיעה רווית לטיפול במרפאה. היא השקיעה מאמצים רבים כדי למלא את ההוראות הטיפוליות ועם הזמן ראתה ברכה בעמלה. הטינטון הלך ופחת והרגשתה השתפרה. עם זאת, הגירושין הפכו לעובדה מוגמרת, נוצרו משקעים שלא ניתן לתקנם ולא ניתן היה להשיב את הגלגל לאחור.
פירוק המשפחה של רווית ודוד אינו מייצג את כל המשפחות. ישנן משפחות של חולי טינטון, סחרחורת או מחלת מנייר בהן קרה תהליך הפוך: כל המשפחה התלכדה כדי לתמוך בחולה ובהמשך יצאה מחוזקת יותר.